"הגעתי לתחום ממש במקרה, מסלול חיי השתנה לטובה"

לאחר כ-45 שנה כאחות בשירותי בריאות כללית ביבנה, אתי עובדיה יצאה לגמלאות. אתי (67), תושבת יבנה ובוגרת בית ספר לסיעוד בסורוקה, החל את תפקידה כאחות מבוגרים ולאחר כ 20 שנה עשתה הסבה לאחות טיפת חלב, ליווי הריון ויועצת הנקה.

כאחות ותיקה, זכתה אתי לטפל במספר דורות, הורים לילדים שבילדותם טופלו על ידיה והפכה לשם דבר בשכונה. המטופלים מספרים טובות אודותיה וצוות המרפאה מעיד כי אתי הייתה אחות אחראית, מקצועית ומוערכת ושימשה כמדריכה לדורות הבאים של האחיות. כעת היא מספרת על התקופה שלה בכללית, על חשיבות המקצוע וכמובן, אלפי המטופלים שעברו תחת ידיה.

איך הגעת לתחום?

"ממש במקרה. למדתי בכלל עיצוב אופנה ושקלתי להפוך למורה למלאכה, במקביל חברתי התקשתה בלימודי הסיעוד וביקשה ממני לעזור לה ללמוד למבחן הממשלתי לאחיות מעשיות, נעניתי למשימה ולאחר מספר שבועות של למידה משותפת, התאהבתי בחומר והחלטתי לגשת ולהיבחן בעצמי. יצא הגורל ועברתי את המבחן בהצלחה. מבחן ששינה את מסלול חיי, במקרה שלי, מקצוע הסיעוד בחר בי".

מה זה בשבילך להיות אחות?

"אחות בשבילי זה תמיד להעניק, לתת, להדריך ולהוביל. לראות את האנשים ולעזור להם בדרך הכי טובה שאפשר, להביא אותם למצב של בריאות ואופטימיות. לשפר את איכות החיים של המטופל ולהביא לתוצאות טובות ותורמות לו, לסביבתו ולחברה".

מה האני מאמין שלך?

"אם את עושה טוב, ואת נותנת את כולך למען מטרה מסוימת, את תזכי לקבל בחזרה. להיות טובים, מקצועיים ואופטימיים. התחלתי מאפס. באתי ממשפחה ענייה, לא הייתה יכולת תמיכה כספית מההורים, אבל עם כוח רצון ואופטימיות רבה הצלחתי להגשים חלום והפכתי לאחות. הכל בזכות האני מאמין שלי - אם אשקיע אתוגמל כראוי".

הטיפ שלך לאח ולאחות הבאים?

"מקצוע האחיות הוא מקצוע מאתגר. תמיד שואפים להשתפר, ללמוד ולחקור. הכי חשוב זה לאהוב את המקצוע ולהתמסר אליו. בלי אהבת המקצוע לא תצליחו להוציא את המקסימום שלכם. תהיו אנושיים, תהיו שם בשביל המטופלים שלכם. תהיו סבלנים ואמפתיים. אנשים באים אליכם בשביל לקבל עזרה, תהיו נכונים לעזור".

הדור הבא ממשיך את הדרך.

"הבת איילה מנחם, ממשיכה את דרכה במקצוע הסיעוד כאחות מומחית קלינית בקהילה במחוז מרכז כללית, ואף קיבלה 'מצטיינת מנכ"ל' על פעילותה כאחות במסגרת קידום בריאות בקהילה מספרת על אמה "אמא היא מודל לחיקוי, כל כולה היא נתינה, זה באופי שלה. לאורך כל חייה היא חיה ונושמת את המטופלים שלה. הסיעוד הפך לדרך חיים ואהבת המקצוע זורם בדמה. תמיד נתנה מעל יכולתיה לצד סובלנות אמפתיה וחריצות. ידעה לפנות לכל אדם בצורה שחשובה לו, לקבל ולכבד רצונות והשקפות עולם של האחר. נלחמה עבור החלשים ודאגה למבוגרים ואף לאלו שלא דאגו לעצמם".

בהערכה גדולה מאחלים לאתי פרישה נעימה!