40 שנה למלחמת יום הכיפורים * המכתבים האבודים נחשפים



רפי מיארה, מי שהיה המנהל המייסד של תיכון "גינסבורג" וסגן ראש העיר לשעבר, השתתף במלחמת יום כיפור כמפקד פלוגה בדרגת סרן * השבוע הוא פתח, בפעם הראשונה אחרי 40 שנה, את מכתבי המלחמה שלו * בחזרה למילים המרגשות והכואבות של המלחמה הנוראה ההיא

ארבעים שנה לא פתח רפי מיארה את המכתבים שכתב וקיבל במלחמת יום הכיפורים ובחצי השנה שהיה מגויס לאחריה. רק השבוע העז להציץ בהם, קרא והתרגש... צופה אל האויב המצרי ממערב

"אני מנסה למצוא הסבר למה לא פתחתי במשך 40 שנה את המכתבים ואין לי", סיפר לנו השבוע, "ככה התנהלו רבים מבני דורי. המזל שלא היו אז טלפונים, פלאפונים, פקסים, ולכן כתבנו מכתבים והרבה. כשפתחתי את חבילת המכתבים והתחלתי לקרוא אותם, ארבעים שנה אחרי כתיבתם, הייתי נרגש עד דמעות עד כדי ששכחתי לאכול כל אותו היום".

בזמן המלחמה שימש מיארה, אז בן 29, מנהל הפנימייה בכפר הנוער "אשל הנשיא" וגם מורה למדעים בתיכון. "את המכתב הראשון כתבתי אני ב-10 באוקטובר 1973, כמה ימים לאחר פרוץ הקרבות. המכתב היה מיועד לאשתי תמר ולשני ילדי עופר שהיה בן חמש ואייל בן השנה".

מיארה ממשיך לספר: "הייתי מפקד פלוגת רובאים בגדוד 62 חטיבה 16, שאחד מגדודיה נשחט ונקטל במעוזים של גדות תעלת סואץ. אז הייתי מפקד גזרת המפתח בין הירדן לירושלים וכך אני כותב: 'קשה לכתוב בגלויה אחת את כל מה שאני חושב ומרגיש, בסך הכל ההרגשה היא לא טובה ועוד יותר מזה אני כבר מאוד מתגעגע ואפילו עצוב לי בלעדיכם'.

"במכתב התשובה שקיבלתי (ללא תאריך) כותבת תמר אשתי דאז: 'כמו שהבטחתי דבר ראשון שאני יושבת לעשות זה לכתוב מכתב. לא תיארתי לעצמי שתגיע לרזון כזה' (אני: אפשר לחשוב שאי פעם הייתי 'שמן', שקלתי אז54 ק"גוהייתי זריז כמו שד), והיא ממשיכה וכותבת 'זה בטח בגלל אספקת המזון הלקויה או שאתה מזלזל באוכל ודואג קודם כל לחיילים, אולי בגלל שהמצב ממש מחורבן גם לי אין בכלל תיאבון". גלויה מרפי לתמר

"אני כתבתי ברצף 2 גלויות ב-14-15 באוקטובר, ומיד אחרי כמה ימים קיבלתי תשובות הרבה יותר ארוכות מהגלויות שלי. בהמשך התרגלתי לכתוב מכתב אחד על 2 גלויות. ב-19 באוקטובר וב-22 באוקטובר כותבים לי שני אחיי שמגויסים גם הם (בסך הכל היינו חמישה אחים מגויסים). כותב לי שלמה התותחן שהיה בסדיר: 'בסוריה ממשיכים להילחם, המורל גבוה במיוחד ובידיעה שהכל יגמר עם פיניש חזק ומוצלח. כל היום יורים עלינו הסורים פגזים שרובם מחטיאים'.

"במכתב נוסף שקיבלתי ב-10 בנובמבר, בחווה הסינית, הגשרים והאגם המר הגדול 'דוור סואר', כל נשות אשל הנשיא מקבלות כמה 'נזיפות' מאשתי שכותבת: 'ואני סוף כל סוף מקבלת גלויה אחת אחרי כל כך הרבה ימים. היית צריך לראות את עופר (בננו בן החמש) רץ כל יום אל הדואר וחוזר עם העיניים העצובות והדומעות והוא אומר לי: 'אבא שוב פעם לא כתב'. אז אנא ממך, תחשוב עלינו יותר'. גלויה לבני משפחתו, 1973

"באותה התקופה הייתי בקו המגע עם המצרים, כל יום חילופי אש ובלילה מארבים. והיא מסיימת וכותבת 'את הפרחים שקניתי ליום הולדתך (13/10) אני מקווה שתספיק לבוא לחופשה לפני שינבלו'".

הקצין הקרבי הראשון

מיארה, כיום בן 69, מוותיקי יבנה, נחשב בזמנו הקצין הקרבי הראשון ביישוב - תואר שדבק בו כבר לפני חמישים שנה אחרי שסיים בהצטיינות קורס קצינים אליו הגיע מהנח"ל המוצנח. בגיל 24, לפני 45 שנה, עמד מיארה בראש מהפכת הצעירים ביבנה ורשימתו "רץ" זכתה בשני מנדטים מתוך תשעה חברי מועצה. במשך שלוש שנים כיהן כסגן ראש המועצה לצד אפרים לוי ז"ל.

בשנת 1981 הוא נקרא להיות המנהל המייסד של התיכון הראשון ביבנה - "גינסבורג". "מאיר שטרית לא הרפה ממני עד שהסכים", מיארה נזכר. אחרי שמונה שנות ניהול הוא נבחר שוב לסגן ראש העיר, הפעם לצד יהודה ברוס. בקבוצת פקודות חטיבתית ליד איסמעיליה

בשני העשורים האחרונים הוא ניהל את התיכון האזורי הגדול בגדרה היה יועץ שר החינוך, מאיר שטרית, היה מפקח על התיכוניים ברחובות ויו"ר מינהלת החינוך של גדרה. מיארה זכה להישגים מרשימים ובין השאר קיבל פעמיים את פרס החינוך הארצי משר החינוך ונשיאי המדינה.

בגיל 50 הוא השתחרר משירות מילואים בדרגת סגן אלוף בו מילא שורה של תפקידי פיקוד: מ"פ, סמג"ד, מג"ד וסמח"ט.  

סערה מדברית קשה

בחזרה למלחמה. "ב-18 בנובמבר כותב לי אחי ציון, בן הזקונים של משפחת מיארה, היחיד שנולד במדינת ישראל, הוא היה אז בטירונות בגולני במחנה שרגא, ומעדכן אותי שהוא 'מסודר'. הרס"ר של הבסיס במחנה שרגא הוא מוריס, אחיו של אורי, בעלה של אחותנו יפה. 'אני מקווה שיהיה לי טוב איתו', הוא כותב. אחרי המלחמה סיים ציון קורס קצינים. בעמדת הפיקוד על האגם המר הגדול

"ב-23 בנובמבר, עוד לפני שתגיע הגלויה הזאת ליעדה, הבטיחו לי טיסה משדה התעופה פאיד. וכתב כתבתי אני לאשתי וילדיי: 'אתמול הייתה סערה מדברית קשה. אפרים הרץ, מ"פ שלי, שדיבר איתך, סיפר לי על הרגשתך, תאמינו לי שאני עושה את הכל לראות אתכם ואפילו למספר שעות. המצב כאן קשה מאוד, אבל אין ברירה. צריך להחזיק מעמד במקומות שאנחנו יושבים באדמת מצרים. אסיים בהרבה אהבה ונשיקות וגעגועים, אבא רפי'.

"וכך עוד עשרות גלויות ומכתבים,  עד שבאחת החופשות לא עשיתי חשבון ולקחתי את אשתי איתי למצרים, לתעלה, אבל זה כבר סיפור שיסופר בהזדמנות אחרת.

"אחד המכתבים שקיבלתי הגיע אליי מתלמידה, אביטל שלומית, מכיתה י"א באשל הנשיא. היא כותבת לי שאני חסר להם ולא בגלל שהם רוצים ללמוד חקלאות וביולוגיה". תמר, אשתו דאז, על גדות התעלה

"כך נמשכו ההתכתבויות עד סוף מרץ 1974, מועד בו השתחררתי לחודשיים ואז חזרתי לתעלה לקו ההפרדה עם המצרים ל-60 ימי מילואים נוספים. ישנם רגעים שאני אומר לעצמי למה שלא אערוך את כל המכתבים לספר ואקדיש אותו למשפחה, לילדים, לנכדים ואולי גם לנינים? אני ידוע כמתעד אובססיבי ואולי זו תהיה אחת התעסוקות שלי בפנסיה.

"הימים ההם היו קשים, הם חיזקו אצלי ואצל רבים מבני דורי את חוש הביקורת כלפי ההנהגה והממסד, הביאו אותי לידי החלטה שהייעוד שלי בחיים זה לחנך ולמנוע עוולות. לשמחתי ילדיי כולם הם בדרך שלי וזו גאוותי".

מכתב מראש המועצה

"קשה לי למסור את הבשורות המרות למשפחות הנפגעות"

אחד המכתבים המפתיעים שגילה מיארה בתיבה הנעולה 40 שנה הוא מאת ראש מועצת יבנה דאז, אפרים לוי ז"ל. ארבעה עמודים מרגשים, בכתב יד כמובן.

"לכבוד סרן רפי מיארה, צ.ה.ל.", כותב לוי, "עליך ידידי רפי השלום והברכה", ומסביר כי העדיף לכתוב מכתב ולא גלויה כדי שיוכל לספר "מקצת מן החדשות של יבנה". אפרים לוי, ראש המועצה 1973

לוי פותח את מכתבו בבשורות הרעות. "לצערי מאז תחילת המלחמה נפלו ביבנה 6 חללים ו-4 עדיין בגדר נעדרים ללא תקווה רבה שהם עדיין בחיים. 3 שנפלו בשבי המצרים, אחד מהם פצוע, חזרו בשלום. קיבלנו את השבויים בזרי פרחים ונשיקות. סלח לי אם אפרט בשמות החללים: סילוק אבי הי"ד, אשר בן דוד הי"ד, פריאנטי לוי הי"ד, כהן יעקב הי"ד, מצליח קמל הי"ד ובן-נון משה הי"ד".

לוי מפרט גם את שמות הנעדרים: אמין יהושע ז"ל, בן-נון מיכאל ז"ל (כותב לוי: "בן שני מאותה משפחה"), נגרקר משה, וסעידיאן מרדכי ז"ל.

כותב לוי למיארה: "נקווה שאלה האסונות האחרונים של עם ישראל. רפי, האמן לי, שקשה לאלה שאינם שותפים בפועל יותר מאלה העושים במלאכה מבחינה נפשית. האמן לי, שהיה לי קשה שבעתיים למסור את הבשורות המרות למשפחות הנפגעות מאשר לשרת ביחידתי ולמלא תפקידי הצבאי כאשר יוטל עליי. אולם כל אחד ומשימתו". האחים מיכאל (מימין) ומשה בן נון ז''ל

בהמשך המכתב לוי מתאר למיארה את המצב הפוליטי ביבנה, הנערכת אז (כמו היום) לבחירות. "ביבנה הוגשו 7 רשימות", מעדכן לוי, "בראש רשימת גחל הועמד ידידנו מאיר שטרית... אני מתאר לעצמי שבוודאי אתה מהרהר בלבך 'מה הוא מבלבל לי ועל מה הוא חושב כאשר כאן אנו עומדים בסכנה מול אויבים'. אם כן אני מתנצל". מכתבו של אפרים לוי, ראש המועצה

ולוי מסיים: "אנא כמפקד חזק נא ידיהם של חיילנו הגיבורים ועודד את רוחם בשירותם הממושך. בידידות ובהוקרה, אפרים לוי".


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה