טקס לזכרם של בני העדה האתיופית שנספו בדרכם לארץ ישראל

הארוע נערך במעמד ראש העיר, צבי גוב-ארי, הקייסים וורקו סהלו ואדיסו ביינסאי, מ"מ וסגן ראש העיר, משה חזות, סגן ראש העיר, ד"ר אהוד ויצמן, חברי המועצה, שחר סימנה ורונית ארנפרוינד-כהן, בני משפחות ותושבים.

נר זיכרון לזכרם של הנספים הודלק על-ידי תושבת העיר, טדפלש קסה, אשר בני משפחתה נספו בדרך לארץ ישראל. תושב יבנה, שלמה ביינסאי סיפר על ימיו במחנות בסודן והעלייה לישראל. הקייסים נשאו תפילה לזכר הנספים והוקרן סרט על יהדות אתיופיה והכמיהה לארץ ישראל. חניכי הקונסרבטוריון בניהולו של ראובן גוטמן ריגשו את הקהל בשירתם ובנגינתם המרגשת.

ראש העיר, צבי גוב-ארי פתח את הערב ואמר כי "העלייה מאתיופיה מיוחדת מעצם העובדה שקהילה זו הייתה מנותקת קשר במשך שנים רבות, נשענה על 'ספר הספרים' וקיבלה החלטה לממש את החלום, לצעוד אל ארץ ישראל ולחבור אל העם היושב בציון. נזכור את אלה שרצונם להגיע למולדת ההיסטורית גבה מחיר כבד". גוב-ארי התייחס לטענות שעלו לאחרונה מקרב בני העדה בנושא העדר שוויון, קיפוח ואפליה ואמר כי "חרף היותם אחוז יחסי קטן באוכלוסיה ידעו בני העדה להשתלב בכנסת ובמקומות נוספים. זה בהחלט לא מספיק ואם עדיין יש מי החשים זרות וחוסר שוויון די בכך כדי להדליק לכולנו נורה אדומה. יחד עם זאת, אל לנו להפוך את הנושא לקרדום לחפור בו, לניכור ואי-הסכמה! אני גאה שביבנה נתברכו בשוויון מוחלט, כל אחת ואחד מבני העדה יכול לממש את מאווייו ולהגיע לכל מקום בזכות כישוריו, ללא צורך 'בקביים' של אחרים. ילדי העולים בבתי הספר נמצאים כיום בשורה הראשונה של ההישגים ועל כך גאוותנו".        

חבר מועצת העיר שחר סימנה הודה לראש העיר על תמיכתו ומאמציו לקליטת העולים בעיר. "טקס הזיכרון מתקיים בדיוק במועד בו מציינים בישראל ובעולם את 'יום ירושלים', סמיכות הזמנים רק מעצימה את הקשר העמוק שבין יהדות אתיופיה המולדת ובירתה. נזכור את הנספים ואת הייסורים והקשיים שניצבו בפניהם, את דבקותם לעלות לארץ האבות בכל מחיר, את המוות במחנות בסודן, ואת הדרך המפרכת שעברה הקהילה בהרים, בעמקים ובנהרות עד ארץ הקודש". 

האירוע נערך ביוזמת מוקד הקליטה העירוני בניהולו של יעקב אנגדאו, המשרד לקליטת העלייה, הרשת למרכזים קהילתיים ומתנ"ס נאות-שז"ר.

עליית יהדות אתיופיה: בשיבתם בגלות התפללו יהודי אתיופיה לנס, שיוציאם מהגלות וישיבם לארץ אבותיהם, ארץ ישראל. 30 שנים לאחר קום מדינת ישראל, החל המסע הגדול של בני העדה האתיופית בדרכם לארץ. אלפים מהעולים, תינוקות, ילדים, נוער, נשים, מבוגרים, וקשישים - מצאו את מותם במדבר, בדרכם למולדת. יותר        מ-4,000 מיהודי אתיופיה נספו בעליות בין השנים 1980-1985. בדרך לא דרך, בבריחה מתמדת מפורעים וצרים, בחציית מדבריות וטרשים, חרפו נפשם וצעדו במדבר ובהר, בדרכם אל החופש. כאשר הגיעו הצועדים אל המחנות בסודן, היו אלו מחנות מוות, במקרים רבים. סיפור גבורתם של רבים מהעולים חקוק בספרי תקומתו של עם ישראל.