אהבת חינם

שלום לכם,

הרבה זמן שלא כתבתי לכם בנימה אישית והאמת שדי התגעגעתי, ואין כמו גיליון חגיגי שכזה כדי לשוב ולפתוח את עמודי המערכת. שמעתי גם שיש הרבה קוראים חדשים לעיתון, כאלה שלא כל כך נחשפו אליו עד כה, אז קודם כל ברוכים הבאים לכם, וכמובן ברוכים הנמצאים לוותיקים שבקוראינו.

חלקכם כבר יודע, אבל לטובת אלו שלא, אזכיר לכולם כי אשדודי אנוכי. אמנם כבר כמעט שנתיים עורך את יבניתון, אבל לא גר ביבנה. כשהגעתי לכאן בהתחלה, התנהגתי כאורח לכל דבר, התחלתי להכיר את תושבי העיר וביקשתי ללמוד מהם על המנהגים המקומיים. לא, ברור לי שלא הגעתי לשבט אפריקאי או שמורה אינדיאנית, אך לכל מקום, במיוחד מקום שבו קהילה קטנה ומשפחתית, יש את המנהגים שלו, את ההוויה שלו ואפילו את סגנון הדיבור שלו. אז ישבתי ולמדתי, הקשבתי וספגתי, והאמת, עד היום אני לומד דברים חדשים על יבנה ותושביה.

בשבוע שעבר, כאשר שלום נגר, המו"ל והעורך הראשי של רשת העיתונות והתקשורת ש"יבניתון" הוא חלק ממנה, כתב את הטור הקורא לא לאפשר פתיחת עסקים בשבת, ביקשתי לכתוב טור עם דעה מנוגדת, אך העובדה כי אני לא גר פה פסלה את הרעיון. אחרי הכל, לא אני אצטרך להתמודד על ההשלכות של פתיחת עסקים בשבת ביבנה.

אז כפי שהבנתם בין השורות, אני לא מתנגד לפתיחת עסקים בשבת, אבל זו לא הנקודה. מה שהכי הכאיב לי בכל הסיפור הזה, זה המלחמה שלפתע ניצתה פה. פוסטים שונים שעלו ברשת הפייסבוק זכו לעשרות ומאות תגובות, שחלקן חצו את גבול הטעם הטוב. מה זה חצו, כאילו לא היה גבול כזה. הכפשות, קללות, איומים... וכל זה על מה ובשביל מה? בשביל לפתוח איזו חנות בשבת? עיקר הטענות היו "אין איפה לבלות ביבנה בשבת".. אז זה הבילוי אליו אתם כמהים? לשוטט בין חנויות ובמקרה הטוב להיכנס למדוד איזה טריקו או ג'ינס? מילא הייתי מבין אם היה מדובר פה באיזשהי אטרקציה גדולה, לונה פארק או סינמה סיטי, אבל בשביל כמה חנויות? באמת...

הרי במרחק של 10 דקות נסיעה לכל כיוון יש לכם מדרום את אשדוד, ממזרח את רחובות ומצפון את ראשון לציון, שם גם יש מגוון גדול הרבה יותר של חנויות ומסעדות, אז באמת למה? למה להגיע למקומות כאלה, להתבטאויות כאלה, לשנאה כזו? הרי בסופו של דבר, כשמורידים את כל המסיכות והתוויות שכל אחד שם לעצמו, כולנו אחים. כולם מסתובבים ביום העצמאות ביחד, כולם הולכים לאותו אמפי ולאותו היכל תרבות, כולם הולכים לאותם בתי הספר ולאותם בתי הכנסת, וכולם בסופו של דבר יטיילו באותו הקניון, וכל זה מבלי לדעת אם האדם שמולם גר בשכונה זו או אחרת, או שמא תושב חדש ביבנה או בעל ותק של שנים רבות.

החיים חברים הם לא פייסבוק, בחיים אנחנו יותר סובלניים, יותר חברותיים, יותר אנושיים. אנחנו מחשבנים למילים שיוצאות לנו מהפה, אנחנו מכבדים את האחר ולרוב אנו משתלים להיות בני אדם. אבל, כשמגיעים אל מאחורי מסך ומקלדת פתאום יוצא מאיתנו כל הארס והרוע, וכל זה בשביל לסחוט עוד שני לייקים מאנשים שגם הם רעים כמונו.

בואו נעצור רגע ונחשוב, שנה חדשה בפתח, זמן חשבון נפש. בואו לא ניתן לאנשים אינטרסנטיים כאלו ואחרים להסית אותנו האחד כנגד השני. אנחנו לא באמת מעניינים אותם, הם רואים אותנו רק כפתקים פוטנציאליים שישתלשלו לתוך מעטפה ביום הבחירות. אנחנו לא נהיה ההון הפוליטי של אף אחד, בטח לא של מי שמנסה לעשות עלינו מניפולציות זולות.

ביבנה יש הרבה תושבים ותיקים חילונים, שמניעים את האוטו בשבת ונוסעים לאן שהם רוצים. ביבנה יש גם הרבה תושבים חדשים דתיים, שהולכים לבתי הכנסת החדשים שקמו לאחרונה. בואו לא נהפוך את זה למלחמה של ותיק מול חדש, בואו לא נהפוך את זה למלחמה של חילוני מול דתי, בואו לא נהפוך את זה למלחמה.

על שנאת חינם חרב בית המקדש, ואם יש משהו שלמדתי על יבנה בכמעט שנתיים שאני כאן, זה שיש בה הרבה אהבת חינם. בואו נשמור עליה.

שבת שלום ושנה טובה לכוווווולם!

אוהד צויק, עורך