דעה אישית/ נקודת האל חזור

צילום- חסדאי כהן

אחרי שני ההפסדים בתחילת העונה אמר המאמן יוסי זוזוט כי הקבוצה הולכת לקראת עונה קשה וצריך להתכונן לזה. כעסתי. טענתי אחרת לחלוטין. זה היה שילוב של הסרת חלודה בצורה שלילית וחוסר חיבור בין השחקנים החדשים. עם החומר הקיים והמערכת ששינתה מעט פניה, הקבוצה תצעד למקומות הרבה יותר טובים, הכי טובים מאז ההעפלה ללאומית.
שלא יהיו אי הבנות, אני לא חושב שצריך לצאת בהצהרות פומפוזיות אחרי ניצחון אחד אבל הדרך ובעיקר הרצון והמחשבה שזה ניתן לביצוע, הם אלו שאמורים לשנות את פני הקבוצה בעונה הנוכחית. יוסי זוזוט לא ילד. כמו כל מאמן הוא מצניע ציפיות כלפי התקשורת. תסמכו עליו שבחדרי חדרים הוא מטריף את השחקנים ועכשיו הוא גילה כי לפני תחילת המשחק הוא אמר לחניכיו כי כל תוצאה פרט לניצחון תיחשב להפסד.

הניצחון החלק שם את יבנה כרגע כקבוצת ההגנה הטובה בליגה. היינו כחולמים. השקט של ניל וניבלדו, השדרוג ביכולת של מוניס, שני מגנים צעירים ורעבים שיש להם הרבה מה להוכיח, גרץ שעושה עונת מעבר לליגת על והתקפה שמתחילה לפרוע שטרות. מעל כולם נמצאים המאמן שכבר מכיר כל פקק בכל נעל של שחקניו והתוספת החדשה שוקי נגר שהוא משלב את יכולות הניהול שלו עם המקצועיות. מעל הכל נראה כי שוקי בעיקר נותן שקט והוא מנטור ללא מעט שחקנים צעירים. אבל עם כל הכבוד לשינויים המקצועיים, נראה כי השינוי המנטלי בראש הוא הסיפור הגדול.
מקבוצה שרק רוצה להישאר בליגה, יבנה עברה למטרות אחרות לגמרי, פלייאוף עליון כמינימום ובעיקר המחשבה שהקבוצה עולה לכל משחק עם ראש מורם במטרה לנצח. את זה לפחות, הם חייבים גם לקהל שמגיע. זה נכון שלא מדובר בקהל שמעודד 90 דקות אבל לפחות מבחינת מספרים מאז החזרה הביתה מדובר באחד הקהלים הגדולים בליגה עם ממוצע של כאלף צופים למשחק. עם המשך גישה כזאת ושינויים פרסונליים קטנים אך הכרחיים, העונה, השמיים הם הגבול עבור מכבי יבנה.