המטרה: מוסקבה 2020

כל מי שמכיר את התכנית של שלישיית מה קשור "אנחנו במפה" התוודע לדמות הסטירית ז'ניה, שמגלם שלום מיכאלשווילי. מוסר העבודה, התנאים הלא נוחים ובעיקר מאמנת שדורשת הישגיות בכל מצב, אמנם הוקצנו לטובת התכנית אבל מסתבר כי לא מדובר במשהו שרחוק מהאמת. במשך שלוש שנים פעולת ביבנה נבחרת ההתעלמות והאקרובטיקה מוכיחה כי עם עבודה קשה, הישגים זה לא משהו שבשמיים. חוג האקרובטיקה פועל במתנ"ס ליפקין שחק ועם 248 בנות ושני בנים, מצליחים למתוח את קצה גבול היכולת של המתעמלות הצעירות שמבחינתן חולמות על אולימפיאדת מוסקבה 2020, אז לראשונה תהפוך התחרות לאולימפית. לאחרונה שמענו לא מעט על הבנות. לא מעט אימהות מתענגות על האימונים של החוג, על מוסר העבודה, על הקטע החברתי וגם על המצוינות. המילים האלו חזרו על עצמן שוב ושוב. החלטנו לעשות מעשה ולהגיע למתנ"ס ליפקין שחק ולראות עד כמה הסיפורים הללו נכונים. אז קודם כל, מסתבר כי מדובר במקום הכי הומה אדם ושוקק חיים ביבנה. כל כך הרבה צעירים וצעירות, הורים שמסתובבים עם הילדים ואינספור פעילויות. כשמצאנו את המקום, הגענו לאימון מיוחד של נבחרת ההתעמלות והאקרובטיקה. מדובר ב- 28 בנות ו-2 בנים בגילאי 3-16 שכל היום קופצים, עושים שפגטים, פוינטים ותרגילים לקראת התחרות שצפויה להיות באריאל.

בנבחרת ובחוג ישנם 7 מאמנים. ניצן סגל, יערה דוד, מוריה דורי, מורן היימן, שני יבין ולין גורביץ. גורביץ היא הכח המניע. במשך שלוש שנים היא משגעת פה כמעט את כל מי שהיא יכולה. הנתינה האינסופית שלה למען הנבחרת היא בלתי ניתנת לכימות. אביזרים, ביגוד, הלבשה, נסיעות, תחרויות. היא מבקשת סיוע תמידי מכל מי שאפשר, ההורים נותנים בעצמם ואת הפער היא משלימה מכיסה. לא מזמן לקחה הלוואה של 80 אלף על מנת להשלים ציוד הכי טוב שיש עבור הבנות ועל מנת ליצור מתקני אימון ברמה הכי גבוהה שיש.

את המקום עצמו, חדר רב שימושי במתנ"ס ליפקין שחק נותנת העיריה. זו התמיכה שלה לכל העסק הזה. נבחרת ההתעמלות חובה לציין, מייצגת באופן רשמי את העיר יבנה. 250 המתעמלות (והמתעמלים) הם רק ההתחלה. מדובר בגידול מדהים של החוג שרק הולך וגדל. הנבחרת עצמה מתכוננת באופן אינטנסיבי לקראת התחרות הארצית הגדולה שתיערך באריאל ב 25/1. הנבחרת כמובן תייצג את העיר ותשתדל לעשות זאת בכבוד. המאמנת לין גורביץ עומדת גם מאחורי הפרויקט הזה. הוצאנו אותה מהאימון לכמה דקות, הושבנו אותה לשיחה ועוד לפני שהספקנו לצייץ היא יורה "אנחנו הולכים לעבוד קשה על מנת לייצג את יבנה בכבוד. כולם פה פטריוטים, רוצים שיבנה תצליח. השם שלנו חשוב לנו מאוד. לפחות בתחום הזה, יבנה בהחלט על המפה".

היא בת 28, תזזיתית, שאפתנית, בעלת תשוקה להצלחה, אמביציוזית ובעיקר חולמת על דבר אחד, לייצג את העיר ואת ישראל באולימפיאדה. "יש פה עשרות מתעמלים ומתעמלות שרואים את האולימפיאדה כמשהו בר השגה. העבודה פה קשה מאוד. החלומות נרקמים תוך כדי האימונים. אנחנו מראים להם סרטים שקשורים בענף, על הצלחות, גם על כישלונות. התשוקה להצלחה פה היא מדהימה" . אנחנו נכנסים לתוך החדר ורואים עשרות מתעמלות צעירות שעושות את כל מה שאנחנו לא מסוגלים. החתירה למצוינות, השאפתנות והרצון להצליח, מעניקים להן כלים לכל החיים "בנבחרת מקבלים ערך מוסף של הרבה דברים. עמידה בזמנים, משפחתיות, עזרה אחד לשני, עבודה בצוות ואינספור כלים שמלווים אותם גם בחיים האישיים שלהן", אומרת גורביץ.

 את לא חושבת שמדובר בעבודה קשה מדי? הן עדיין קטנות.

"לא. מדובר בבנות שרוצות להיות כאן ושמחות שיש להם מאמנים כאלה שמדרבנים אותן להצלחה. כל מי שפה זה מרצון. תדבר עם ההורים, תבין עד כמה יש פה תשוקה ורצון להוביל".

הורים גם אמרו שמבחינתם זה חוג.

"נכון. יש פה חוג ויש פה גם נבחרת. שלא יהיו אי הבנות. מדובר פה בהרבה מאוד הנאה ולא רק סבל. זה כיף".

 איך התנאים פה?

"תראה, יש לאן לשאוף, יש עוד הרבה דברים שצריך לשפר. אנחנו יוצאים לתחרויות על חשבוננו. זה אמנם לא נעים לבקש מההורים לשלם אבל זה המצב. אנחנו מקבלים סיוע של מקום מהעירייה אבל עדיין חסרים לנו הרבה משאבים. אני משתדלת להשיג תרומות מאיפה שרק אפשר ולפעמים גם מכניסה את היד לכיס, הכל למען ההצלחה של החוג, של הנבחרת".

העבודה אינטנסיבית. עד כמה זה קרוב למה שמציגים בתכנית "אנחנו במפה"?

"כמובן שזה מוקצן, אבל ברור שיש במקצוע הזה רצון גדול להצליח. אנחנו המאמנים משתדלים לתת את כל הכלים הדרושים למתעמלים. זה לא ברמה של זית אחד לארוחת צהריים אלא יש לנו תזונאית שעובדת עם ההורים".

 זה ענף שנמצא בשוליים ביחס להצלחות שלו. זה מתסכל?

"אני יכולה להגיד לך שזה מאוד מתסכל. העבודה היא ברמה מאוד גבוהה ומצד שני בשביל לייצג את המדינה או את העיר, ההורים צריכים לשלם, כמו למשל שעכשיו יש לנו תחרות באיטליה".

אז...למה בעצם?

" אתה מופיע על הבמות הכי גדולות, מול 40 אלף אנשים, עם דגל ישראל, עם ייצוג של יבנה. זה פטריוטי, זה חשוב. כולם אוהבי התעמלות. אתה משיג דברים אחרים. לילדים יש תחושה של גאווה. זה שגרירות של ילדים, מה יותר טוב מזה. אתה מוזמן להצטרף".

על חשבוני?

" כן, אין לנו כסף"

אתם מונים בית ספר של 250 מתעמלים ומתעמלות. מה השאיפה?

"השאיפה היא להגיע ל 700-800. זה משהו שהוא הגיוני ויכול להגיע הכי רחוק שאפשר. כמובן שלשם כך אנחנו צריכים אולם גדול כמו שצריך".

-אין לך את זה עכשיו?

" לא, אנחנו בחדר רב תחומי שהוא סבבה, אבל עדיין רק חדר".

 מה הקודקודים אומרים? את מדברת איתם?

" אני תמיד מדברת איתם. אם זה ראש העיר ואם זה שאול דוד האחראי על הספורט ביבנה. הם מפרגנים לנו על העשייה".

מה עם כסף?

"המאמנים שלנו פה מקבלים סכום מסוים עבור עבודתם ופעילותם אבל זה ממש לא מספיק פה ובטח שלא לשאר הדברים. יש לך אולי ספונסר בשבילנו?"

הלוואי. את פונה לגופים?

"כן אני משתדלת. הופכת כל אבן שאפשר".

מה עם שיתוף פעולה בתוך העיר?

"מאוד הייתי שמחה שהבנות שלי יופיעו בכל מיני אירועים פה בעיר וכמובן גם במשחקי הכדורגל והכדורסל. זאת חשיפה חיובית שיראו כמה שאנחנו עובדים קשה ואיזו תפוקה זה נותן לנו. מגיע להן להופיע כמה שיותר".

שוחחנו גם עם אחת המתעמלות, ירדן אקלר, נסיכה ג'ינג'ית אמיתית. היא בת 9 ויש לה כבר שאיפות "אני מתעמלת קשה כי אני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר. כיף לי פה בנבחרת ואנחנו עושים פה דברים שרק במקום כזה ובחוג כזה ניתן לעשות"

עוד כוכבת היא טל גלוון, בת 12 ונחשבת לחזקה מאוד בתחום. כבר שנה וחצי שהיא עושה פליקפלקים באוויר ומדבררת את הנבחרת "חשוב שיהיה לנו ספונסר. אנחנו רוצות לקבל את כל הכלים הדרושים לנו להצלחה. יש בנו את הדרייב הזה להצליח ולהופיע באליפות ישראל". לקראת הסיום, לפני היציאה לחניה, פגשנו גם את כרמית נחום שלה שתי בנות בנבחרת, רותם בת ה- 6 וחצי ורומי בת ה8. לנחום יש רק דברים טובים להגיד, גם על משטר האימונים "תשמע, אני רואה את התוצאות בשטח ולא רק באימונים עצמם. זה גורם להם להשקיע בדברים נוספים, בלימודים, מחנכים אותם פה למקצועניות, להשקעה, להתמדה והכי חשוב, הבנות שלי אוהבות את זה. זה הדבר העיקרי".