מאת: אוהד צויק

צילומים: דוברות נכה לא חצי בן אדם

 

אחרי שלוש שנים של מאבק קשה ובלתי מתפשר, יכול אלכס פרידמן לשחרר אנחת רווחה קלה. פרידמן, עוד לא בן 30, חולה בניוון שרירים ומשותק ברוב חלקי גופו, החל את המאבק הציבורי להעלאת קצבאות הנכות בישראל מחדר ביתו שברחוב המשוט בעיר.

הוא הגה את הסלוגן "נכה, לא חצי בן אדם", שהתייחס באופן ישיר לעובדה כי קצבת הנכות עומדת על סך של 2314 ₪ המהווה כחצי משכר המינימום בישראל, וביקש מאנשים להצטלם עם שלט עליו הסלוגן הנ"ל.

הקמפיין הפך ויראלי, קיבל רוח גבית מ"סטטוסים מצייצים" ו"הצינור" וסחף אחריו עשרות אלפי תומכים. פרידמן, שהבין כי ללא ישות משפטית מתאימה לא יוכל להתנהל באופן רציני אל מול מקבלי ההחלטות, הקים עמותה הנושאת את אותו שם "נכה לא חצי בן אדם" וליכד לצדו מספר ארגונים נוספים ויחד יצאו למאבק שהסתיים בהשגת הסכם היסטורי בסיוע בלתי מתפשר של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן.

 עורך יבניתון, אוהד צויק, שביקר בביתו של אלכס פרידמן לפני שלוש וחצי שנים ואף כתב את סיפורו המרגש בטרם החל כל המאבק, חזר לשם השבוע כדי לשוחח עם האיש, שיש כאלו שהגדירו אותו, האיש החזק במדינה.

 

אתה יכול לתאר במשפט אחד את מה שעבר עליך ב3 השנים האחרונות?

"וואו. כל פעם מחדש התפלאתי איך זה קורה ולמה. החל מהשתתפות בעצרת מול אלפי תומכים, פגישות עם רה"מ ונשיא המדינה ועד לאותו לילה בהסתדרות שהיה רגע היסטורי מבחינתי".

 

בכל זאת, התחלת כאדם אחד שפועל מחדר ביתו ביבנה והיום אתה מנצח על אופרציה שלמה.

"כן, במהלך התקופה גייסתי צוות של אנשים, מנכ"ל עמותה יועמ"ש, דוברת, מנהל מרחב, שפועלים כולם בהתנדבות מלאה ואף לא מקבלים החזר הוצאות. באפריל 2016 נוסדה עמותה באופן רשמי ואף מפעילה דף פייסבוק רשמי עם 70,000 אלף עוקבים, שמוצאים אותך כארגון הגדול והמשפיע".

 

הצוות שלך מורכב מאנשים עם מוגבלות? כאלו שגם מנהלים מאבק על עצמם?

"הצוות מורכב מאנשים עם ובלי מוגבלויות וכדי לעשות שילוב בחברה התחלנו עם זה ממש בתוך הארגון שלנו. והדבר נכון גם לגבי עשרות המתנדבים שעוזרים לנו, ביניהם אנשים ללא מוגבלות כלל וכאלו עם דרגות שונות של מוגבלות".

 

עברת מאנונימיות מוחלטת לסוג של סלב. איך אתה מתמודד עם זה?

"כשאתה הופך להיות דמות ציבורית אנשים מדברים עלייך. יכולים להגיד עלייך דברים שאתה לא חולם עליהם לחיוב ולשלילה אבל יש לי מוטו שמלווה אותי 'אם כולם אוהבים אותך סימן שאתה עושה משהו לא נכון'".

 

ויש לא מעט ביקורת.

"כן, זה לא פשוט. יש מפעם לפעם ביקורת ולפעמים אף חריפה. הישראלים נוטים לחשוב שעובדים בשבילם, אבל הם שוכחים שאני עושה את זה בהתנדבות ואני עושה את מה שאני יכול".

 

וזה משפיע גם על חייך הפרטיים?

"בוודאי, בנקודת זמן מסויימת אפילו לכתוב בדיחה בפייסבוק אני לא עושה, כי אני חושב איך אנשים יקבלו את זה ומה יקרה אם יפרשו את זה לא נכון".

 

וברחוב?

"ברחוב אני אף פעם לא אלכס פרידמן אלא 'נכה לא חצי בנאדם'. בוחר מילים, בוחר מעשים, לא פנוי לראות טלוויזיה ועוד הרבה דברים שעשיתי בעבר".

 

זה מחיר התהילה?

"מצד שני יש הרבה סיפוק מכל צעד, מכל הצלחה לדעת שעשיתי את הדבר הנכון ועזרתי למי שזקוק לכך".

 

כבר הצטרפת לאחת המפלגות?

"אני מקפיד לשמור על הארגון והפעילות א-פוליטית. את הכנס הראשון קיימנו בבית התנועה הקיבוצית עם חברי הכנסת אילן גילאון וקארין אלהרר ומספר שבועות לאחר מכן כבר קיימנו ארוע עם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. נכים יש גם בשמאל גם בימין, חרדים, חילוניים. זה ממש לא עניין פוליטי".

 

בוא נחזור רגע להסכם. זה ממש לא היה קל להגיע לשם.

"בכלל לא קל. במהלך המו"מ אמרתי למנכ"ל משרד האוצר שאני רוצה בתור התחלה 4.5 מיליארד ₪. הוא במילים עדינות צחק עליי 'במידה ונמצא מאיפה להוציא אותם אולי תקבל כמה מאות מיליונים', אבל בסוף אני זה שצחק".

 

זה סכום בלתי נתפס.

"כן, זה הסכם היסטורי 4.2 מיליארד בנוסף ל-300 מיליון שקיבלנו בתחילת שנה. מעלים את קצבת הנכות עד 4500 ₪ לנכים קשים. הישג נוסף הוא הצמדת הקצבה לשכר הממוצע במשק והיא תעלה כל שנה בהתאם".

 

האמת שתגיע לרגע הזה?

"האמת, גם ביום בו חתמנו על ההסכם, יום ארוך ומתיש שנמשך מעל ל-12 שעות בבית ההסתדרות בת"א, גם במהלכו לא האמנתי שזה יקרה. אפילו ח"כ אילן גילאון עזב את החדר באיזשהו שלב כי הוא באמת האמין שלא ניתן לגשר על הפערים, אך בסופו של דבר ועם המון עזרה מאבי ניסנקורן יו"ר ההסתדרות, הכל בא על מקומו ואפילו אילן גילאון חזר מאשדוד באחת בלילה ולא האמין שזה קורה".

 

תאר את התחושה שלך באותם רגעים?

"תחושת ניצחון אבל גם סוג של 'האם זה באמת קרה?' שאני עדיין חווה אותה. לא כל יום 'דה מרקר' מוציא כותרת 'האיש החזק במדינה' ואתה שואל את עצמך כמה זה נכון ומה עושים הלאה, מה הצעד הבא?"

 

אז מה עושים הלאה?

"התפניתי להרבה דברים שלא היה לי זמן אליהם, כמו פעילות ביבנה למשל. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם אלי אלוש רוצים לקיים אירוע גדול באמפי יבנה בקיץ הבא בהשתתפות אומנים גדולים וההכנסות ילכו כולן כתרומה לסיוע לאנשים עם מוגבלויות. ב-1.12 לכבוד יום הנכה הבינלאומי אני עושה הרצאה בביה"ס רבין".

 

עד כמה אתה מעורב במה שקורה פה בקהילה ביבנה?

"יש פה ביבנה אנשים נהדרים, קהילה נגישה יבנה בראשות עידן סלומי שעושים עבודה מצויינת בעיר ועכשיו בשילוב כוחות נוכל לשים את יבנה בחזית השילוב של אנשים עם מוגבלויות בחברה".

 

ועדיין, גם היום יש כאלה שלא מקבלים את ההסכם וממשיכים לחסום כבישים.

"תראה, בעניין חסימות הכבישים. לפני כמה חודשים, הגענו לנקודת ייאוש אחרי שנתיים וחצי של מאבק ולמרות שאני תמיד מעדיף לדבר, חשבתי אולי זו כן הדרך, והצטרפתי לחסימות הכבישים".

 

נו, וזה קידם משהו?

"היום בדיעבד אני מבין שזה כלי פחות טוב. זה לא באמת הזיז למקבלי החלטות ויש דרכים יותר טובות לעשות את זה".

 

אבל ברמת המודעות זה בטוח עזר.

"בקטע של המודעות זה כן עושה את העבודה כי מקבלים חשיפה וכותרות וזה מתחלק בין אנשים שכועסים עלייך לבין אנשים שיוצאים מהמכוניות ואומרים כל הכבוד"

 

ומה תגיד על אלו שממשיכים בחסימות גם אחרי החתימה על ההסכם?

"אלו שמתנגדים להסכם ממשיכים לחסום והם רק מעוררים כעס ציבורי כי אנשים יודעים שיש הסכם מצוין ואין צורך לפגוע בציבור הרחב. קבוצת ''הנכים הופכים לפנתרים'' אשר מתנגדת להסכם היא קבוצת אקטיביסטים בודדים אשר פועלת בניגוד לחוק ומפרה את הסדר הציבורי בדרישה צודקת, אך כזו שאינה מציאותית בנקודת זמן זו".

 

אז אתם מתנגדים לפעולות האלה?

"אנו עומדים מאחורי ההסכם שגובש בהובלת יו''ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, בעלות תקציבית תקדימית בסך 4.2 מיליארד ₪ וממשיכים לפעול מול הממשלה לחקיקתו ויישומו המהיר לטובת כלל ציבור הנכים בישראל".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו