.

יום שלישי בשבוע, שעות אחר הצהריים המאוחרות ואני מסדרת את החנוכייה להדלקת נר שלישי.

מנר לנר אני חשה כיצד אני "נכנסת" למוד נינוח ושליו, מעין מדיטציה בעיניים פקוחות, אני "מרחפת", מתבוננת סביבי וסורקת את מקומי. אתם בטוח מכירים את ההרגשה, כשהמבט שלנו "נתקע" בנקודה לא חשובה ואנו כאילו מהופנטים ולא מצליחים להרפות ממנה דקות ארוכות גם אם תתרחש רעידת אדמה - בול כך הרגשתי.

בחזיוני אני רואה את חיי כתמונת פסיפס גדולה המורכבת ממספר רב של חלקים קטנים וצבעוניים. כל חלק מאפיין פיסה מהחיים שלי, המורכבת ממגוון רב של חוויות, התמודדויות, ניסיון חיים, שמחה, עצב, אהבות, שברון לב, הארות והצלחות.

בפה מלא אומר כי בחג החנוכה הזה חוויתי נס גדול, כשפסיפס חיי ניגלה אל מול עיניי. שמונה ימים מיוחדים ומרגשים עברו עליי בחג החנוכה השנה. מוטיב הניסים והנפלאות המאפיין את החג נגע בי בצורה שונה והשפיע עליי ברמה אחרת מכל השנים הקודמות.

מצאתי את עצמי בוחנת את מציאות חיי באספקלריה אחרת. לחלוטין אומר כי החג העצים את אמונתי וחיזק אצלי את הידיעה כי ניסים ונפלאות מתרחשים לא רק בשמונת הימים הללו אלא בכל 365 הימים בשנה בחיי. אני מניחה כי האחריות להארה זו לא נעוצה באכילת יתר של סופגניות, אלא בהתפתחות הרוחנית שלי.

מהו פסיפס חיי, אתם שואלים? אענה לכם בקצרה: אלה הם חלקים קטנטנים וצבעוניים המתארים את המסע שלי עד הלום ויוצרים את מציאות חיי. כל חלק מתחבר עם החלק המתאים לו בהרמוניה מושלמת ומשמעותית לחלק הבא אחריו, לשם השלמת התמונה כולה. ישנם חלקים שטרם מצאו את מקומם, אני עדיין מתלבטת איך וכיצד למקם אותם והאם זה בכלל הזמן הנכון שלהם להצטרף לפסיפס חיי. בתוך כל השטיח הפרוש לפניי ישנם חלקים שבדיעבד, במבט לאחור, הייתי מחליטה למקם אחרת, אך למרות זאת אומר בפה מלא כי המשותף לכל החלקים הרבים הוא בהחלט הבחירה שלי בהם. כל חלק וחלק נבחר על-ידי בלבד, אני לוקחת אחריות מלאה לפסיפס שיצרתי עד היום ואני נרגשת להודות כי אני גאה במה שניגלה לנגד עיניי.

מנקודת מבטי, המציאות שלנו מורכבת כמעין פסיפס של הבחירות שביצענו במהלך חיינו. על מנת להרכיב אותו אנו נדרשים להתאמץ, להתמיד, להיות עקביים עם תכנית עבודה מסודרת - חצי פסיפס אינו שווה דבר.

צריך לעבוד עם מטרה, והמטרה היא השלמתו. כך גם בחיינו, בהם אנו בוחרים בכל רגע נתון בהחלטות, בפתרונות, בדילמות, בספקות, בברירות. יש הבוחרים באהבה ובסבלנות, יש באימפולסיביות ויש את המשתהים שלוקחים את הזמן במגוון תירוצים כדי לא לצאת מהמקום הנוח והמוכר להם.

את שטיח הפסיפס שלי אני מתחילה לארוג קודם מהמסגרת, היא משקפת לי כמראה את התמונה של מה שאני רוצה ליצור. בדיוק כמו בחיים, עלינו להגדיר לעצמנו את המסגרת, לדעת מה מגדיר את החיים שלנו, מהם הגבולות שלנו, אל תוך מה אנחנו יוצקים את התכנים וההבנות שלנו.

אחרי זה כבר יותר פשוט לנו להתקדם. רבים מאתנו משתמשים בביטוי: "מה שצריך לקרות – יקרה". כדי לחולל שינוי וליצור מציאות חדשה, יש צורך בבחירה אישית ובידיעה כי אף אחד לא ייצור עבורנו את תמונת חיינו, אלא רק אנחנו עבור עצמנו.

אין מה לחכות לאביר על הסוס הלבן, לזכייה ב'טוטו', לרדת במשקל או לכל חלום כזה או אחר שיתגשם - אם לא נפעל להגשמתו. לא נפעל – לא יתגשם.

בחירה חופשית היא היכולת שלנו לבחור כיצד יראו חיינו שלנו ולעצב אותם כראות עינינו. רק אנחנו אחראים ליצירת פסיפס חיינו, הכל תלוי בבחירות שאנו בוחרים לבצע או לא לבצע, ואין להאשים שום גורם חיצוני במצבנו הקיים.

אימון בהתבוננות על עצמך מהצד – כך עושים זאת: סרוק את חייך כאשר אתה במצב של התבוננות כצופה מהצד. איך נראית תמונת חייך? כיצד היית רוצה לראות אותה? מה היית משנה בה? האם מה שאתה רואה כרגע מספק אותך? במבט לאחור, איזה סוג של פסיפס חיים היית בוחר לעצמך? על איזה תמיד חלמת? האם הצלחת להגשים את חלומך?

לסיום, חיים מורכבים הם חיים שלא נבנים בקלות. הם דבר נפלא, והסיפוק שמתלווה לתהליך הוא ענק. שנה אזרחית חדשה נכנסה אל חיינו לטובה.

השנה הפסיפס שלי הולך לגדול ולהתפתח, האם גם שלכם?