אחד מזכרונות הילדות הכי חזקים שלי קשור לחופש הגדול. אז חוץ מרואים 6-6 המיתולוגית, שאותה לא אוכל לשכוח, אני זוכר איך מדי שנה היינו, אחיותיי הקטנות ואני, יוצאים ל"מחנה קיץ" אצל סבתא וסבא בתל אביב. כמובן שאיני זוכר מה עשינו שם כל יום, אבל היינו נוסעים לתקופה של 2-3 שבועות, בבית הקרקע רחב הידיים, שתמיד היינו מוצאים מה לעשות ובמה להתעסק. אם אני לא טועה, אחת הבריכות העיליות הראשונות שהגיעו לארץ נחתה והתמקמה בחצר של סבא שלי. בריכה עגולה, בקוטר של שלושה מטרים אולי ובעומק של 70-80 ס"מ. קצת יותר גדולה מהאמבטיה שיש לי היום בבית, אבל אז זה נראה היה לנו עולם ומלואו.

בכלל אני נזכר עכשיו, שלפחות פעמיים או שלוש גם הלכתי לקייטנה של חברת החשמל, שהתקיימה באחד ממתקני החברה בעיר, הודות לעובדה כי סבא היה גמלאי של החברה. אז מסתבר שגם בתוך "מחנה הקיץ" אצל סבא וסבתא, שלחו אותי לקייטנה שתעסיק אותי ברוב שעות היום...

לימים גדלתי ובגרתי, הפכתי לאבא בעצמי, אבל רק בחודש האחרון נפל לי האסימון. זה קרה כששני ילדיי הקטנים סיימו את המסגרות ויצאו לחופש אוגוסט. להם אין סבא וסבתא עם בית קרקע בת"א. יש להם סבא וסבתא שבכיף ובשמחה ישמרו עליהם יום פה ויום שם.. אחרי הכל יש לא מעט נכדים (בלי עין הרע) בשני הצדדים. אז הודות לשעות העבודה הדי גמישות שלי, והבנה הרבה שגילה הבוס שלי, לקחתי חלק מרכזי מ"מחנה הקיץ" של הילדים. ורק אז הבנתי למה בכל שנה ההורים היו שולחים אותנו לשבועיים-שלושה בתל אביב...