בשלושים וחמש שנות פעילותי בתקשורת הזדמן לי לפגוש רבים ממנהיגי המדינה, אבל הפגישה שזכורה לי מכל הייתה הפגישה עם שמעון פרס. אל בית מפלגת העבודה ביבנה לפני למעלה מעשור, הגיע האיש לפגישה עם גימלאי מפלגת העבודה וחברי מאיר בן הרוש נענה לבקשתי ודאג לפגישה אישית עם שמעון פרס.

למשך שעה ישבנו בחדרון קטן של בית מפלגת העבודה וזכיתי להכיר מקרוב את מי שבעיני הוא אחד מגדולי המנהיגים של המאה העשרים.

שמעון ראה את קופסת הסיגריות שלי וביקש להתכבד באחת, כך שאני יכול להוסיף לרזומה שלי עישנתי סיגריה עם שמעון פרס.

האיש סיפר לי על סדר היום שלו ונדהמתי כמה אנרגיה יש לאיש שהיה כבר אז בגיל 80.

המעניין בעניין, שלא דיברנו פוליטיקה ואני למדתי להכיר נושא חדש שחשף בפני והוא קרא לו 'ננו טכנולוגיה', מה שהיום כבר עובדה קיימת ונושמת.

ההתלהבות והלהט שבה דיבר פשוט הדהימה אותי, ההתייחסות שלו לפגישה כאילו הוא יושב עם העורך של הניו יורק טיימס ולא מקומון קטן ביבנה, נתנה לי להבין את התשוקה שלו להשפיע על העולם בכל דרך.

בסיום הפגישה החליף שמעון חולצה ואני שאלתי למה. הוא צחק וענה 'אני נוסע לאירוע בירושלים'.

האיש שהתעורר יום יום בשנה ב4:30 בבוקר בכדי שיספיק לקרוא את העיתונים החשובים שיוצאים לאור בעולם בשפות רבות, שידר דינאמיקה של איש בשנות השלושים לחייו וזה נתן לי להבין כמה אני צעיר ומה עוד אני יכול להספיק לעשות בחיי.

אני לא אכתוב על פועלו של האיש כי קטונתי, ויעשו זאת כל שועי עולם שיגיעו ללוויתו של האיש היקר.

אני רק רוצה לומר שבעיני שמעון פרס היה אחד המנהיגים הגדולים של המאה הזו ואולי אחרון המנהיגים של מדינת ישראל לצערי.

אני רק מקווה שהחזון שלו להשיג שלום במזרח התיכון שאותו לא הצליח להגשים יעשו אחרים שמנהיגים את המדינה שלנו.

אני בטוח שגם במקום אליו ימשיך בדרכו החדשה, ידעו ליהנות ממנהיג ברמתו.

יהי זכרו ברוך!