השבוע הגיעה אלינו לראיון עבודה בחורה צעירה ונחמדה, שעברה להתגורר ביבנה לא מזמן. ישבנו איתה שלום נגר (הבוס) ואני והתקשקשנו מעט לפני ששלום שאל אותה לגילה. 24 ענתה.

"הייתי מת לחזור לגיל 24", אמרתי מיד ושלום מצדו אמר "לא 24, תן לי לחזור לגיל 40".

היום (כן כן, היום) אני חוגג 38. עוד שנתיים ל-40 ואני לא יודע אם לצחוק או לבכות, מה שבטוח הוא שהשנתיים האלו יעברו לי מהר. מאד מהר.

אני מאד אוהב מוזיקה אלקטרונית ולא מסתפק רק בלהאזין ברכב אלא גם ממש יוצא לרקוד פעם בשבועיים-שלושה. בעבר אף הגדלתי לעשות ומדי שנה נסעתי עם חברים לשבוע באיביזה. אחרי הפעם הרביעית, בקיץ 2014, אשתי (שהייתה איתי באחת הפעמים) אמרה שמהשנה הבאה נתחיל לטוס עם הילדים ולכן צריך לשנות את היעד. סיכמנו שלאיביזה אחזור כדי לחגוג את יום ההולדת ה-40 שלי. עכשיו יש לי למה לצפות.

בכלל, אנחנו כל הזמן נמצאים בציפייה למשהו שצריך לבוא. כשהיינו בירח הדבש למשל, אז כשטיילנו בלוס אנג'לס חיכיתי כבר להגיע לווגאס. כשהיינו בווגאס ספרתי את הימים עד הטיסה להוואי, ושם כבר חלמתי על השופינג בניו יורק. פתאום מצאתי את עצמי כבר בבית.

זה נכון לגבי הופעה שקנינו כרטיסים ומתים שהיא תגיע, קידום בעבודה הצפוי בעוד חצי שנה, או שחרור מצה"ל אי שם ב2018. תמיד יש משהו לצפות לו בעתיד הקרוב או הרחוק.

וכך עובר לו הזמן. יום רודף יום, שבוע רודף שבוע ושנה רודפת שנה. לא מזמן סיפרתי לכם על החוויה שלי באסון התאומים, ולמרות שזה מרגיש לי כאילו היה לא מזמן, כבר חלפו 16 שנה. לא מזמן דיברתי עם חבר מבית הספר, ופתאום שמנו לב שעברו כבר 21 שנים מאז שסיימנו י"ב. יותר מחצי חיים.

היום אני חוגג 38 וזוכר מצוין את יום ההולדת ה-30 שלי כשבדיוק התחלתי לצאת עם אוסנת, זוכר את יום ההולדת 21 ב"האומן 17" בירושלים, שהיה ה-דבר בזמנו והיום אין לו זכר (זה שבת"א לא קרוב אפילו למה שההוא היה), זוכר את יום ההולדת 13 במיני גולף בת"א (לא עשיתי בר מצווה באולם כי לקחו אותי לטיול באירופה) וזוכר אפילו את יום הולדת 8, כשהילדה שאהבתי בכיתה כתבה בכרטיס הברכה "מזל טוב ליום הולדתך ה-9" והתבאסה לגלות שאני קטן יותר.

הזמן לא עוצר ולא מחכה ומה שנותר לנו זה חוויות וזכרונות, אז צריך פשוט לנצל כמה שיותר, לצבור כמה שיותר ולא לבזבז זמן על כעסים ומריבות.

היום לא רק יום ההולדת שלי אלא גם ערב כיפור. אל תבזבזו זמן על כעסים ומריבות. תסלחו, תמחלו, תוותרו. חבל על הזמן.

גמר חתימה טובה,

אוהד צויק, עורך ראשי