מיכאל חרוצה וחבריו בני ה-16 חגגו את יום העצמאות של שנת 2010, כשיצאו לבלות ברחובות יבנה ההומים ולאחר מכן התמקמו באחד הפארקים ושתו אלכוהול. מיכאל היה מודע לעובדה כי עקב התרופות לדילול הדם אותן הוא נוטל, אסור לו בשום אופן לשתות אלכוהול, אך בעקבות "לחץ חברתי" השתכנע לשתות מעט וודקה. 

אקט השתיה עצמו לא הספיק לנערים הצעירים והם הוסיפו לעניין משחקים שונים שאמורים "לחזק את השפעת האלכוהול". במהלך אחד המשחקים האלה נפל מיכאל ונחבל בראשו.

מיכאל קם ואף המשיך לשחק עם חבריו עד שבשלב מסוים נרדם על הדשא בפארק, ואמו טניה, הגיעה למקום ועזרה לו לעלות לישון במיטתו שבבית.

בבוקר, כשהגיעה להעירו לצורך בילוי משפחתי, נחרדה טניה לגלות כי בנה מפרפר במיטתו. היא הזעיקה מיד את מד"א, שפינו את הנער במצב קשה לבית החולים איכילוב, שם גילו כי הוא סובל מדימום בגזע המוח ונלחמו על חייו תוך שהוא עובר ארבעה ניתוחים.

לאחר זמן קצר שב מיכאל להכרה, אך סבל מפגיעה בלתי הפיכה שהשאירה אותו מרותק לכסא גלגלים, כשהוא משותק מצווארו כלפי מטה.

במהלך השנים ביקרו את מיכאל חברים רבים בבתי החולים בהם היה, וניסו לשמח אותו כמה שיכלו תוך שהם מראים לו כי הם לא שוכחים אותו. בחצי השנה האחרונה היה בבית החולים קפלן, מה שהקל על המשפחה והחברים להגיע ולהיות איתו.

לאחר תקופה קצרה בבית החולים איכילוב, הועבר מיכאל לבית החולים השיקומי אלי"ן בירושלים שם המשיך ללמוד באופן עצמאי ואף עשה בגרות באנגלית. "הוא רצה להשלים גם את הבגרויות בלשון ומתמטיקה", מספרת טניהאימו. "Tבל כשסיימו את בית הספר הזמינו אותו למסיבת הסיום וחילקו לכולם תעודות וגם מיכאל קיבל. הוא חזר משם בדיכאון לאחר שהבין  כי כאן לימודיו יסתיימו ולאוניברסיטה כבר לא ילך".

מיכאל היה אוהד שרוף של מכבי חיפה. יום אחד הם ניצלו את זה שהיו בירושלים והלכו למשחק של מכבי חיפה מול בית"ר בטדי, שם אחרי המשחק באו השחקנים והצטלמו עם מיכאל. גםביום ההולדת האחרון לפני כחודש, השחקנים הצטלמו לסרטון מיוחד ושלחו למיכאל.

"כולם אהבו את מיכאל", אומרת טניה בגרון חנוק, "כל הזמן היו מגיעים מתנדבים מארגונים שונים, שעד מהרה היו הופכים לחברים ומגיעים לבקר איתו ולהיות איתו כל הזמן".

היו למיכאל הרבה חברים.

"כן, היו לא המון חברים שלא שכחו אותו לרגע. כל פעם שהיה מגיע הביתה היו באים ויושבים עד 2 בלילה, מדברים וצוחקים ומצטלמים, וגם לבית החולים באו לבקר.גם אתמול (רביעי) היו המון חברים, כאילו ידעו שהם צריכים לבוא, אולי להיפרד"...

במהלך התקופה הארוכה והקשה נאלצה להילחם טניה גם ברשויות והמוסדות ביניהם משרד הפנים וקופת חולים לאומית. עם משרד הפנים זה היה כדי לאשר לאחותו סבטלנה, בת ה- 26 שחיה במולדובה, לשהות ליד מיטתו של אחיה  ולעזור לאמם במטלות היומיומיות. עם קופת חולים לאומית נלחמה טניה כדי להעביר את מיכאל למוסד שיקומי מתאים. "בית החולים אלי"ן הוא מוסד לילדים ונוער ולכן היינו צריכים להעביר אותו, והיינו בהליכים מתקדמים עם 'נווה עמית' ברחובות, רק שהבירוקרטיה לקחה יותר מדי זמן, כל פעם העבירו אותנו מאחד לשני. אני חששתי מאד שיישאר בקפלן כי יש שם הרבה זיהומים וחולים הולכים ובאים, ובסוף קרה הדבר ממנו חששתי מכל".

גם לאחר מותו נאלצה טניה להרגיש את עומצ הרשויות במדינה כאשר הודיעו לה כי בנה לא נחשב יהודי ולא ייטמן ביבנה, וזאת למרות שהיא עצמה עברה גיור כלכה כשהיה בן 10 והוא אף עשה ברית מילה. "הוא היה יותר יהודי מהרבה אחרים", אמרה טניה בתסכול וחוסר אונים. "כשהיה בבית חולים אלין היה מגיע כל יום מישהו ומניח תפילין למיכאל. גם כשהיה בקפלן היה מגיע חבר ועוזר למיכאל לקרוא פרקי תהילים. הוא היה מאד מחובר ליהדות ואף הקפיד לאכול אוכל כשר".

במשך קרוב ל-6 שנים לא משה טניה ממיטתו של בנה. יום יום הייתה נוסעת לירושלים, וחוזרת בערב רק כדי לישון בבית ולבלות רגעים מועטים עם בנה הקטן, שהיה אז רק בן שנתיים. יום יום עשתה זאת, כשהיא מוותרת על עצמה עבורו, ומיכאל ידע להעריך את הכל.

"הוא כל הזמן היה אומר לי 'אמא אם רק הייתי יכול לחבק אותך'", היא בוכה. "לפני שבועיים הוא ביקש ממישהי בבית החולים לקנות לי פרחים ליום ההולדת ואמר לה מה לכתוב. הוא כתב שהוא מודה לי על כל השנים האלה, על כל מה שעשיתי בשבילו. כאילו הוא ידע שהגיע הזמן להגיד תודה".

החברים: "הפסדנו אח וחבר יקר מאוד"

"באותם ימים שהוא נפצע זה היה לי ולכל החברים קשה, זה היה משהו ששבר אותי", מספר החבר בן קדושים, "באותם ימים הוא היה מאושפז בטיפול נמרץ הינו מגיעים לשם כל יום ויום כמו שעון שוויצרי,וכשלא היו נותנים לנו להיכנס לבקר אותו כי זה מחלקה סגורה הינו מתגנבים פנימה. הינו מדברים איתו, מתפללים לידו, מיכאל היה חבר ואח ותמיד ישאר ככה, היה לו חיוך כובש, אני לא אשכך את היום שהוא התעורר זוהייתה הרגשה של ניצחון, אבל אתמול הפסדנו חבר ואח יקר מאוד".

 

רם שלום, חבר נוסף סיפר ל"יבניתון": "מהרגע הראשון שהכרתי אותו התחברתי אליו, הוא ילד מדהים, יפה, מצחיק, אין עליו מילה רעהץ הוא היה בן אדם שכולם אהבו אותו, אני הייתי איתו הרבה ומה שקרה לו בהתחלה עוד גמר אותי, ריסק אותי, ולא האמנו שדבר כזה יקרה. הוא היה בן אדם חזק, שאני הייתי בטוח שהוא עוד יקום על הרגליים ויחזור אלינו. בסוף הודיעו לי על הבשורה הכי מעציבה ומה אני אגיד, זה קשה, זה לא קל, אי אפשר לעכל את זה שחבר שלך, חבר טוב, נפטר. אי אפשר, הוא תמיד יהיה בלב שלי בכל רגע בכל זמן".

 

דור בסל בחר לפנות בדברים אחרונים למיכאל: "מיכאל היקר, 6 שנים נלחמת כגיבור, 6 שנים של מאבק יום יומי, 6 שנים של תקווה, שהתנפצו ברגע אחד ועוד לא התחלנו לעכל. אני כבר מתגעגע אלייך ואני תמיד אזכור אותך, היית ותמיד תישאר חבר ואח יקר. אוהב אותך ולעולם לא אשכח אותך".

 

עם הוודע האסון הגדול הציפו רבים מהחברים את קיר הפייסבוק של מיכאל, עם תמונות משותפות, ברכות והספדים:

אלמוג ז'אן

אח שלי הגיבור, קשה לקום בבוקר ולשמוע את הבשורה הקשה הזו..
לחשוב שרציתי לבוא במהלך השבוע, ודיברתי עלייך עם אבא שלי ואמרתי שאני אלך אליך כי התגעגעתי ובא לי לראות אותך.

6 שנים הוכיחו לכולנו שאתה גיבור, נלחמת כמו שור והצלחת..
היינו חברים טובים פעם, קיוויתי שזה יחזור ונראה אותך איתנו ביום יום ..
אני מצטער שהרבה זמן לא יצא לי לבקר אותך.. נשבע שתמיד חשבתי עלייך ורציתי לבוא. אתה מלך ואני אוהב אותך וכבר מתגעגע אלייך !
תשמור על המשפחה שלך ועל כל החברים מלמעלה. אזכור אותך תמיד חיים שלי!
ברוך דיין אמת, יהי זכרך ברוך, ת.נ.צ.ב.ה

 

איריס זבורוב

קשה להאמין לא נקלט, מתת גיבור כששמרת על חבריך ועכשיו אתה שייך לאלוהים.
אני בטוחה שהוא יהנה ממך כמו שאני נהנתי ממך. 
תהיה חזק שם למעלה ותשמור על כולנו, על משפחתך ועל כל אוהבינו 
אהבתי,אוהבת ואוהב ותמידתמיד תיהיה איתי בלב.

 

אוראל כהן

חבר שלי יקר, כבר 5 שנים שאתה נלחם כמו אריה ובסוף נכנעת!! נקרע לי הלב שקמתי בבוקר ושמעתי את הבשורה, היינו חברים מבית הספר ותמיד נישאר תמיד אח יקר תשמור עלינו מלמעלה !!! אוהב אותך 
ת.נ.צ.ב.ה

 

מאי חדאיו

מיכאל הנסיך הקטן שלי!
לא מאמינה שהתעוררנו לבוקר שכזה ... לא האמנתי שהרגע הזה יגיע ! הלם ... 
6שנים שאתה נלחם כמו אריה, דואג תמיד, שואל תמיד, צוחק תמיד וגורם לנו לחייך... תמיד
איש סודותי! תמיד רואה עלי מה אני לא מספרת ... תמיד יודע לרגש אותי
רק אתמול רשמת לי שאתה מתגעגע ... גם אני מתגעגעת, עכשיו לתמיד!
מיכאל ... אני בטוחה שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה, ושעכשיו אתה לא סובל ומשתעמם בבית חולים ... עכשיו אתה עם אנשים טובים כמוך .. 
תשמור עלינו! לא היה ולא יהיה אדם כמוך! 
אוהבת אותך לתמיד

 

יפה הזקיאס

מיכאל אני עדיין לא מעכלת שמלאך כמוך הלך לנו !!! 
מה הסיכויים שאתמול בערב באנו לבקר אותך בפעם האחרונה, וכבר בלילה זהו.. אתה כבר לא אתנו. נלחמת 6 שנים, ואני ציפיתי שאולי ב 6 שנים הקרובות יהיה נס ותקום מהמיטה -כניראה אלוקים רצה אותך קרוב אליו !!
אני נזכרת בצחוקים שלנו ביחד חח וגם יום לפני המקרה שהעיפו אותך מהכיתה, ואז באתי וישבתי לידך ואמרת לי ׳מה את עושה?׳ ואמרתי לך סתם יצאתי מהשיעור אני אשב איתך. היית עם קפוצ׳ון שחור וכובע על הראש, עכשיו אתה עם גלימה לבנה והילה מעל הראש.
זהו מיכאל כבר לא יסבול יותר, אתה תשמור עלינו מלמעלה - כי מלאכים נועדו לשמור ועכשיו אתה גם מלאך! 
אני שמחה שזכיתי לראות אותך אתמול בפעם האחרונה, וחייכת אליי זאת הנחמה שלי עכשיו.
מתגעגעת אלייך מיכאל !!!! תמיד תתפוס מקום ענק בלב שלי !!! אוהבת אותך.