לפעמים כל מה שצריך זה רק להביע הערכה כלפי אותם אנשים שאנו רואים אותם כמובנים מאליהם ואולי, על הדרך, גם לעשות מעשה קטן אבל אנושי. זה בערך מה שהפוסט של שיר פרי רצה לעשות. והוא עשה. הוא ריגש מאות אנשים ואחרי כתיבת הפוסט גם העניק לה ביטחון מלא לפנות לאותו מתנדב. להלן הפוסט המלא "היי קוראים לי שיר, בת 29. אני עובדת כבר שנתיים כמורה מחנכת לכיתה ב׳. כל בוקר אני נוסעת לעבודה מיבנה לנס ציונה באותה הדרך. כן כן שנתיים באותה הדרך.
כל בוקר יוצא לי לראות את האדם המדהים הזה שעומד לו במעבר חצייה עם האפוד הצהוב הזוהר ברחוב ז׳בוטינסקי - סמוך לבית ספר ״מעיין״ ביבנה. עומד שם בחום, בקור, בגשם ברוחות ובשלג (סתם אין באמת שלג ביבנה, אבל בטוחה שאם היה אז גם אז הוא היה עומד).
תמיד תהייתי לעצמי מה ומי עומד מאחורי האיש המופלא הזה.
באיזה בוקר אחד ראיתי איש עובר עם משאית קטנה... ועוצר ופשוט מביא לו עיתון וכוס קפה.. אולי זה היה תה.. לא עצרתי לבדוק.
ומאותו יום אני כל בוקר מכינה תה ונוסעת לעבודה בתקווה שיום אחד יהיה לי אומץ לעצור להגיש לו את זה ולומר לו ״שיהיה לך יום נפלא״.
אבל אין לי אומץ- לא רוצה שזה יראה כאילו אני מרחמת עליו..
בכל אופן בסוף יוצא שאני שותה את התה -
חייבת לציין שכל בוקר שהוא מסתכל לכיוון הרכב שלי אני מרגישה כאילו הוא זוכר כל רכב ורכב שעובר שם בבוקר.
לעומת זאת אני רואה את התלמידים בבוקר עוברים במעבר החצייה ואפילו לא אומרים לו ״בוקר טוב״- כאילו זה מובן מאילו שהוא שם וזה קצת כואב לי.. אולי גם להם אין אומץ.
בכל אופן אם אין לי אומץ לומר לו תודה על זה שהוא פשוט שם, אז אני שמחה שיש את הדבר הזה שנקרא פייסבוק- בתקווה שזה יגיע אליו איכשהו.
איש עם אפוד צהוב ,תודה על זה שאתה גורם לי להגיע כל יום לעבודה עם חיוך גדול .
אני בטוחה שאני מדברת בשם עוד הרבה אנשים שעוברים שם בבוקר.
ממני באהבה,
הבחורה בתוך ה-kia השחורה."