עו"ד מור-יוסף

                                                                                       

הזכות לקבל דמי-חגים אינה קבועה בחוק, ויחד עם זאת, צו-הרחבה כללי במשק קובע כי מדובר בזכות לה זכאי כל עובד.

עובד בשכר חודשי מקבל תשלום עבור החגים על-ידי כך שלמעסיקו אסור להפחית את השכר החודשי בחודשים בהם יש חגים.

לפי צו ההרחבה הכללי במשק, עובד שעתי (שמקבל שכרו לפי שעה) זכאי לדמי-חג לאחר 3 חודשי עבודה, אם עבד יום לפני החג (ערב החג) ויום אחרי החג. עובד שנעדר ממקום העבודה יום לפני החג או יום אחרי החג, בהסכמת המעסיק (לדוגמא אם היה בחופשה שתואמה מול המעסיק או היה בחופשה בשל 'גשר' שהמעסיק החליט עליו), זכאי אף הוא לקבלת דמי-חג.

ככלל, הזכאות לקבלת דמי-חגים היא בעבור 9 ימי חג: 2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות.

עובד שאינו יהודי זכאי לבחור לקבל דמי-חגים על-פי חגי דתו, או בחגי ישראל.

הזכאות לקבלת דמי-חג לא תהיה לגבי חגים החלים בשבת או לגבי ימים שהעובד ממילא לא מועסק בהם (לדוגמא ימי שישי במקומות עבודה בהם לא עובדים בימי שישי).

קיימים מקומות עבודה וענפים בהם קבועים תנאים טובים יותר לגבי דמי-חגים מכוח הסכמים קיבוציים וצווי-הרחבה, לרבות אי-קיום דרישה לעובד שעתי לעבוד לפני ואחרי החג על-מנת לקבל דמי-חג.

התשלום עבור דמי-חג לכל יום חג צריך להיות בגובה שכר עבודה מלא ליום עבודה רגיל.

יודגש כי בתי הדין לעבודה אישרו בעבר ניהול תובענה ייצוגית נגד מעסיקים שלא שילמו דמי-חג כדין לעובדיהם.