הטור של חגית כהן

"החיים מתקיימים כאן ועכשיו" אני אומרת למאומנת היקרה שיושבת מולי. היא מסתכלת עלי במבט מהורהר ולא מבין, וממלמלת את המשפט הבא "אבל מה יהיה מחר"?. התשובה שלי אליה היא: "אם את מבלה את זמנך בעבר או בעתיד, אינך עושה צדק עם העכשיו".

שאלתה חזקה מאוד ואפילו רלוונטית. אך איך נוכל לדעת מה יביא עמו המחר?. נוכל לדמיין, לזמן ולרצות אותו, אך ההתמקדות הנבונה והנכונה המומלצת לסגל בחיינו היא ההתמקדות במציאות כאן ועכשיו. זו הדרך לפסוע בנתיבים המובילים אל חופש, פתיחות, יציבות ושחרור מהרגלים מכאיבים מהעבר וממחשבות על העתיד לבוא.

לא פעם המאומנים שלי אומרים בפה מלא שהם מפחדים ממה שיקרה מחר או בעוד שנה, איך ירגישו בסיטואציה מסוימת התתרחש בעתידם. מבחינתי מחשבות על העבר וציפיות לעתיד גורמים להווה לחמוק מבין ידינו. עלינו להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותנו להתמקד בהווה ולהסיח דעתנו מחרדות המחר. החיים מתקיימים כאן ועכשיו ויש לעשות את המיטב מבחינתנו על מנת שמציאות חיינו תהייה במקום נוכח ומספק.

טבעי הדבר, שיש לאדם לחצים שונים בחייו. העתיד אינו ידוע לאף אחד, ותמיד יש תהיות ודאגות אודות השאלה הנצחית: "מה יהיה?". אולי בעיות בפרנסה, אולי במציאת בן/ בת זוג, אולי בגידול ילדים, אולי בבריאות. כל אחד עם "החבילה" שלו.

ההודים טוענים, שהחושב על העתיד הוא משוגע ויש לאשפזו. מבחינתם ההווה הוא הדבר היחיד הרלוונטי שיש להתמקד בו. יש לחזקו, לאהוב ולטפח אותו. הם מתעקשים שבשום פנים ואופן לא לתת לדאגות העתיד מקום במציאות חיינו. גם תורתו של הבודהה, מציעה לנו לחיות את חיינו בהווה בצורה משוחררת מאחיזתו המשתקת של פחד מהעתיד תוך התבוננות בעיניים פקוחות במצב שלנו המתקיים עכשיו.

אני מסתכלת על העבר, מתקנת בהווה ומתרגשת מהעתיד. הכל צפוי והרשות נתונה. אני אומרת כי הכי נורא זה לפחד מהלא נודע. העבר כבודו מונח במקומו. הוא זיכרון, כמו מים שכבר זרמו במורד הנהר, וכידוע, לא בוכים על חלב שנשפך. יש לזכור אותו אך מומלץ לא לחיות אותו.

העתיד- עזבו אותו. הוא כמו גלגול אחר, חיים אחרים, לא רלוונטי לעכשיו. הוא  לא נודע. אלא אם כן אנחנו מאמינים בנבואות שקר, קוראים בקלפים או בכוכבים ומייצרים עבורנו אשליות של מה יהיה הלאה.

הנקודה היא ללמוד לשלוט במחשבותינו ולהיות ממוקדים לחלוטין בעכשיו,

אין כוונתי לטעון שמה שקורה לפני ואחרי אינו בעל משמעות. החיים דורשים הקצאת זמן גם ללמידה משגיאות העבר וגם להצבת מטרות לעתיד. אך מרגע שזה נעשה, עלינו לשוב להיות ממוקדים לגמרי בהווה.

תרגול באימון:

כמו כל דבר אחר בחיים, המפתח לשיפור הוא תרגול חוזר. אנו יכולים להתחיל בכך שנקצה דקה או שתיים ביום שבהן נתמקד כליל בעכשיו. אל לנו להרשות למחשבות מן העבר או מן העתיד להיכנס לתודעתנו. תרגיל זה צריך להביא לשלווה פנימית, שיש לקוות שתלך ותגבר בזמנים שבהם אנו נוכחים בהווה, ברגע. כשאנו מרגישים שמחשבותינו נודדות הרחק, אנו יכולים לנסות להשיב אותן להווה בכך שנאמר לעצמנו, "חזור לעכשיו!".

נסו להפיק את מלוא התועלת מרגע זה, ולא לתת לחרטת העבר או דאגת העתיד לכרסם בכל החוויה שיש להווה להציע. אין מקום לשום דאגות, שום מחשבות טורדניות. רק הנאה גדולה מהרגע שהבורא נותן לנו.

לסיום, אל תחכו לרגע האחרון, כי מחר יבוא ואולי לא. הזמן שלנו הוא עכשיו! זו המתנה היקרה ביותר שאנו יכולים להעניק לעצמנו, לילדינו ולאהובינו. 😊.

לכל שאלה/ייעוץ/הכוונה אשמח לענות

[email protected]

חגית כהן- מנטורית לצמיחה