.

לפני הבחירות מרעיפים הבטחות לכל דורש. אחרי הבחירות טוענים הנבחרים לבוחרים -הבטחנו, אך לא הבטחנו לקיים...

בתורה ישנם 365 מעשים שהתורה אוסרת עלינו לעשותם, "מצוות לא תעשה", אך במצווה אחת התורה שמה דגש אדום בוהק, "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"  לא רק שאסור לשקר, אלא צריך לברוח מהשקר.

והנה בפרשתינו, פרשת תולדות, אנו נתקלים במעשה מירמה שבא ביוזמת רבקה, אם יעקב, שיעקב גם היה שותף בו.

יצחק החליט, בטרם הלך לעולמו, לברך את עשיו. הוא ביקש ממנו שיכין לו ארוחה מכובדת, כפי שתמיד היה דואג לו. רבקה שמעה את רצון יצחק לברך את עשיו הרשע והחליטה להוביל מהלך  שבעקבותיו יעקב יזכה לברכות, היא דאגה להלבישו בבגדי עשיו ולהכין אוכל שיצחק אהב. אכן יצחק ברך את יעקב ולאחר שעשיו הגיע ויצחק  הבין את אשר ארע, הוא אמר " בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה " כיצד יתכן, שהאיש התם, יהפוך לרמאי ולו לזמן קצר ? כיצד האמא רבקה יזמה מהלך שכזה? היא היתה יכולה לשוחח עם יצחק על טעותו ולגרום לכך שהוא יברך את יעקב.

ושאלה נוספת: עשיו כיעקב, שניהם יצאו מרחמה של רבקה,  אמא אינה מוותרת גם על הילדים הנוטים מהדרך, היא לא מוותרת עליהם כל כך מהר, אם כן, כיצד רבקה דאגה רק לברכתו של יעקב?

חז"ל אומרים ש"אמת "היא דבר מאוד משמעותי אך מאחר ואנו חיים בעולם השקר, יש מקרים שבהם אפשר לשנות בשביל החיים. הרבי מליובאוויטש מדגיש "לשנות "אך לא "לשקר". כאשר יצחק שואל את יעקב, האם הוא בנו עשיו? הוא עונה -" אָנֹכִי - עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ ", יעקב מפסיק בין "אנוכי" ל-"עשיו "לומר :אני- זה אני! עשיו -הוא בכורך.  גם שמואל הנביא, שהלך  למשוח את דוד למלך, חשש מאנשי שאול  המלך וה' אמר לו להגיד, שבא לזבוח זבח ולא יוסיף לדבר על השליחות הנוספת למשוח את דוד למלך. 

הרבי מליובאוויטש  מביא הסבר למעשה המירמה של רבקה, מכיוון שונה, הסבר שמניע את כל מוסד השליחות של חב"ד בעולם. רבקה, אכן דאגה לא רק לבנה יעקב אלא גם לבנה עשיו, היא דואגת לברכה למשך כל הדורות, היא חושבת לא רק על יעקב ההולך בבגדי יעקב, המתנהג כיעקב, אלא גם על יעקב המתלבש  כעשיו, על יהודי שבחיי היום יום מתנהג ככל אחד מאנשי אומות העולם המתלבש באופנת העולם.

רבקה ראתה שבמשך הדורות יהיו יהודים שיסירו את מלבוש העיירה ויחליפו את הבגדים לבגדי העולם המודרני, היא ידעה שגם הם, בני יעקב, כי אם הלבוש או ההתנהגות השתנתה, הנשמה נשארה הנשמה הטהורה שנתת בי. ברכת יצחק לבנו יעקב הלבוש עם בגדי עשיו נותן לכל בני יעקב את הכח להתעלות מעל הבגדים שלהם ולזכור שכולם, ילדי ה', הם חלק מעם ישראל והקשר המהותי של הזהות אינו יכול להתבטל.

 לפני עשרות שנים נכנס רב קהילה ממקסיקו אל הרבי מליובאוויטש. הוא ידע שהרבי מייקר במיוחד את הפעילות החינוכית עם בני נוער ולכן סיפר בגאווה על הפעילות עם הנוער בקהילה. אנו עורכים מבצעי לימוד בין התלמידים, פעילות חינוכית אחה"צ ועוד. הרבי שאל אותו: "ומה אתם עושים ביחס לנוער השוליים שמסתובב ברחוב ומתדרדר"? הוא ענה בצורה אינסטינקטיבית: "אה, הילדים שלנו לא נמצאים שם". הרבי הביט בו: "ואיזה ילד יהודי הוא לא ילד שלנו"?

מה שהרבי אמר הוא: "לעולם אל תשפוט אדם לפי המראה שלו". אל תחלק את עם ישראל בין אלו שנראים כמו ילדים שלנו לאלו שלא נראים כך. הם "ילדים"!  ובמילא -הם שלנו. אם הזהות היהודית הייתה מבוססת על מעשים או על צורת לבוש – יכולנו לדחות מישהו, אך כיון שהזהות היהודית מבוססת על נשמה, על גֶניִם, על אופי, על תודעה מולדת – כיצד אלו יכולים להשתנות?

לצערינו, הבחירות מחדדות בין האנשים ההולכים בבגדי יעקב, לאלה שנהנים מבגדי עשיו ולא רוצים שיפריעו להם. יהודים, אל תשכחו שאחים אנחנו בני יעקב. מוסד השליחות של חב"ד בעולם, שהשבוע התקיים הכנס השנתי שלו בא לאחד את כל בני יעקב בא להעלים את הבגדים ולגלות את הנשמה.