עו"ד רעות שדה

למשרדה של עוה"ד רעות שדה הגיע לקוח בשנות הארבעים לחייו וגולל את סיפורו בפניה:

הלקוח גרוש מזה כ- 10 שנים, הינו אב לשתי בנות קטנות בנות 4 ו-6 ומתגורר באשדוד. הלקוח וגרושתו חתמו על הסכם גירושין לפיו באפשרות כל אחד מהצדדים לקחת את הקטינות לחו"ל תוך תיאום והסכמה בכתב מההורה השני.

הלקוח רצה לנסוע לחו"ל עם שתי בנותיו בכדי להקל עליהם את הליך הגירושין מאמן. על כן, פנה לגרושתו, והיא נתנה הסכמתה לנסיעה. כיוון שבני הזוג גרושים, ניגשו יחדיו למשרד הפנים בכדי להנפיק לבנות דרכונים. וכך היה והלקוח טס עם בנותיו לדיסנילנד שבצרפת למשך חמישה ימים.

לאחר שובם לארץ של הלקוח והילדות, אמן דרשה באופן מפתיע לקבל את הדרכונים שלהן אליה ללא כל הסבר או מתן סיבה.

הלקוח, אשר שמר עד כה על מערכת יחסים תקינה עם גרושתו (ככל שניתן), לא הבין את פשר הלחץ מצידה לקבל את הדרכונים, שכן כל נסיעה של הבנות אל מחוץ לגבולות הארץ, ממילא נעשית בתיאום ובהסכמת שני הצדדים.

הלקוח החליט להניח לזה, מתוך ידיעה כי וודאי האישה תרד מהרעיון בשלב מסוים. הלקוח טעה. משלא נענה לדרישתה מיידית, פנתה האישה לבית הדין הרבני באשדוד והגישה בקשה דחופה לצו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטינות. בבקשה זו, הציגה האישה את אביהן כמי שמתעתד לחטוף את בנותיו ולהפריד אותן מאמן.

בשלב זה פנה הלקוח ההמום לעוה"ד שדה וסיפר את סיפורו ואת האמת- והיא שהגרושה היא שמערימה עליו קשיים כשמבקש לקיים את הסדרי הראיה בחגים עם בנותיו, ומנסה למנוע מהבנות שהייה ממושכת עם משפחתו המורחבת. הגרושה גם מתקשה להיפרד מבנותיה בכל סוף שבוע שני לטובת שהייה עם אביהן, ומנסה לטרפד גם את המפגשים האלה.

בתגובתה לבית הדין הבהירה עורכת הדין רעות שדה את מצב הדברים כמות שהם, ולא כפי שהוצג על ידי האישה. כשראתה האישה כי האב לא מתכוון לקבל בהכנעה את הבקשה השקרית, שכרה עו"ד מטעמה, אשר המשיך להתעמר בבעל ולהגיש בקשות סרק לבית הדין הנכבד. במסגרת כל אחת מבקשותיה, דרשה הוצאות לדוגמה שיושתו על הבעל.

לדיון היחיד שהתקיים בתיק, הופיעה האישה מלווה בעורך דינה, כשחשה זחוחה ובטוחה כי תוכל גם כאן להשיג כספים נוספים מהבעל בגין תביעתה השקרית שהגישה, וכל אלו שבאו אחריה.

 

במהלך אותו דיון יחיד שהתקיים במעמד הצדדים, חקרה עוה"ד רעות שדה את האישה באופן נוקב. עוה"ד שדה שאלה את האישה האם מדובר בנסיעה הראשונה של אב עם בנותיו. האישה השיבה שלא. עוה"ד שדה שאלה את האישה כיצד הגיוני כי היא חוששת שמא יחטוף את בנותיהן כשרק לפני כשבוע וחצי שב מטיול בצרפת עמן? טיול שהאישה נתנה לו את הסכמתה בכתב. האישה לא הצליחה להסביר את "החשש" המומצא שחשה לפתע, וכיצד עד כה מעולם לא הביעה כל חשש כי האב עלול לחטוף את בנותיו או משהו דומה לכך. האישה גם לא הצליחה להסביר מדוע הגישה את הבקשה כעת, כשאין כל תכנון מצד האב לקחת את בנותיו לחו"ל? שכן כל טיול כזה מחייב את הסכמתה ואישורה בכתב ומראש.

לאחר החקירה, ממנה יצאה האישה מובכת ועם ראש מורכן, עורכת הדין רעות שדה סיכמה בעל פה את המקרה בפני כבוד הדיינים. לדיינים הספיק מה שראו בדיון אחד, והם פסקו מיידית ובמעמד הצדדים כי האב אינו מחויב בהוצאות כלשהן, וכי מוטב שהדרכונים יישארו אצלו  כפי שהיה עד כה. כן פסקו הדיינים כי לכשיגיע הזמן בו יחפוץ האב לנסוע עם בנותיו למדינה כלשהי מעבר לים,  יעדכן את האישה כקבוע בהסכם הגירושים ביניהם (כפי שעה עד עכשיו), צו העיכוב בוטל במעמד הדיון תוך שהאישה חויבה בהוצאות לדוגמא.  

עורכת הדין רעות שדה: "אני שמחה להיווכח שוב כי הדיינים הנכבדים פסקו מתוך שיקולי יושר וחתירה לאמת. גם אם לא מדובר בהחלטה שתביא לאהדה, כן מדובר בהחלטה צודקת. באם הנך מצוי בסיטואציה דומה, מומלץ להיוועץ עם עורך דין"