.

אם זו לא הייתה כנסת ישראל, ניתן היה לחשוב שאנו נמצאים באחת הסצינות המרתקות בסיפור 'ספר הג׳ונגל' הפרלמנטרי.

זה מתחיל בוועדה היחידה שמתפקדת היום בכנסת מתוך 16 הוועדות, הלא היא ועדת הכספים, הנראית כמו שמורת התנינים.

ניתן לחזות שם בהתפרצויות פראיות של הטוענים לטרף (הח״כים) הנאבקים על כל פירור תקציב המושלך לעברם על-ידי המטפל (יו״ר הוועדה, ח״כ משה גפני) שמשחרר לאוויר את פירורי התקציב הנותרים בקופה הריקה.

וכאשר פוסעים לתוככי הכנסת פנימה, אל גוב האריות, ניתן לראות את מלך החיות (ראש הממשלה), שנאבק בלשונו החדה ללא רסן בפיו, ועושה זאת בשנינות ובנחישות כאשר משתלח בשועלים (הפרקליטות), בזאב הבודד – היועהמ״ש, בעורבים וביונים - מליאת הכנסת, בג׳ירף שמביט בראש מורם וממלכתי - יו״ר הכנסת, ובכל הנמרים שלעת-עתה שותקים – בג״ץ.

וגם בכל אלה שמרוצים וגם בכל אלה שלא מרוצים - הוא ממשיך לנסות ולהוכיח מי כאן השליט הבלתי-מעורער שרק לו הכוח להשפיע – "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי, פרק כד׳, פסוק ו').

בסבך כל הקוצים בתוך יער עבות, בו כל צד מנסה לטרוף את הקלפים של הצד האחר, מדינת ישראל מוצאת עצמה במרתון בחירות מתמשך שלא בדיוק נראה שמתישהו עומד להגיע לקו הסיום - כך שעם חסינות או בלעדיה - העובדות מדברות בעד עצמן.

בקרב תומכיו, המעלות של נתניהו כראש ממשלה אינן נמצאות בנושא החסינות, הן נמצאות בעיקר בנושאים המדיניים והביטחוניים. לאחר שהיועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד אייל ינון, פרסם את חוות דעתו, לפיה אין בסמכות יו"ר הכנסת להטיל וטו על הקמת ועדת הכנסת, התכנסה בשבוע שעבר הוועדה המסדרת בראשות ח"כ אבי ניסנקורן לדיון ראשון לקראת הקמת הוועדה שתדון בבקשת החסינות של ראש הממשלה, והצביעה אכן בעד הקמתה. 16 מחברי הוועדה המסדרת הצביעו 'בעד', לעומת חמישה מתנגדים. בתום הדיון יצא מכתב ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, בחתימת 25 חברי כנסת בראשות ניסנקורן, בו הוא נדרש לכנס את המליאה לשם אישור הקמת ועדת הכנסת והרכבה.

ניסנקורן ('כחול-לבן), הבטיח דיון "ענייני" ,כאשר מנגד ב'ליכוד' מבטיחים להציב מכשולים לאורך כל הדרך, בניסיון למנוע החלטה בעניין החסינות לפני הבחירות לכנסת ה-23. יו"ר סיעת 'הליכוד', ח"כ מיקי זוהר, אמר בתחילת חלקו השני של הדיון כי "חטפו את הכנסת בתקופת פגרת בחירות, אין לי מילים אחרות". אדלשטיין, בהתנהלותו הממלכתית, הודיע כי יאפשר את הדיון בהקמת הוועדה שאמורה לדון בחסינות, וב'ליכוד' רואים זאת כבגידה - אדלשטיין אמנם קיבל החלטה סבירה אך במישור הפרלמנטרי זו החלטה שעלולה לפגוע בנתניהו. ועל כך אומרים ב'ליכוד' - אין מחילה.

ביום שלישי הקרוב, 34 ימים לפני הבחירות, יחלו הדיונים, ועל-פי המסתמן הכנסת לא תאפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו לזכות בחסינות המיוחלת, מצב שמכניס את ראש הממשלה לדילמה כפולה: האם להיאבק על הזכות לחסינות, דבר העלול לגרום לנזק ביכולת משיכת המצביעים, או לוותר על החסינות ובכך להסתכן בהגשת כתב אישום עוד בטרם ההגעה לבחירות.

בעוד שנתניהו צריך להחליט מה הצעד הנכון עבורו, אדלשטיין כבר זוכה לביקורות קשות מבית, שם טוענים שהוא לא היה צריך לאפשר את כינוס הכנסת כלל, אלא להמתין לעתירות המשפטיות גם במחיר הדחתו.

ובתוך כך החל ה'עליהום': יאיר נתניהו צייץ דברי תוכחה על אביה של רעייתו של אדלשטיין - ליאוניד נבזלין - והזכיר שאך לפני חודשיים היה אדלשטיין שותף לניסיון פוטש נגד נתניהו. מקורבי נתניהו טענו שאדלשטיין "נפל למלכודת של השמאל והופך את הכנסת לקרקס פוליטי".

ח"כ מיקי זוהר: "הכל כבר ברור, ישנן שתי סיבות לכל הטירוף של השמאל להסרת חסינותו של ראש הממשלה לפני הבחירות - הראשונה: 'רק לא ביבי', והשנייה: הם בונים על כך שבית המשפט העליון לא יאפשר לנתניהו להרכיב את הממשלה״.

בשיחות עם גורמים פוליטיים הסביר אדלשטיין שהמבחן החשוב בהחלטתו היה לנהוג בממלכתיות ולמנוע משבר חוקתי בישראל, למרות שהדיונים בוועדת הכנסת לא ראויים בעיניו. התנהלות אדלשטיין הייתה ראויה וממלכתית, כמצופה מחבר כנסת בכלל ומיו״ר בפרט. הוא לא התנהל כמו מיקי זוהר שקרא לרמוס את חוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת, הוא לא התנהל כמו שר המשפטים אוחנה שהציע ליו"ר הכנסת להתעלם מעו"ד אייל ינון בטענה ל"ניגוד עניינים", והוא גם לא יצא בהצהרה בעייתית כפי שהתבטא השר צחי הנגבי, שהכריז שכיו"ר הכנסת הוא לא היה מכנס את המליאה "גם אם 99% מחברי הכנסת היו חותמים".

עם ההתנהלות הילדותית, חסרת האחריות והתוקפנית כאחד, בית הנבחרים מדמה עצמו לגן-ילדים או לחילופין לגן חיות - אז להיכן עוד צפויים להגיע? להיכן נעלם מודל החיקוי? ובסופו של יום - מי משלם את המחיר???