.

"אם מוזיקה מזון האהבה היא, נגנו עוד; תנו לי עוד מנות גדושות ממנה, שהתיאבון מרוב בחילה ימות..." כבר עם פתיחת המחזה "הלילה השנים עשר" שנכתב על ידי שייקספיר, גדול הכותבים אי פעם תופס קשר ישיר בין השתיים. טוב, ידע על מה הוא מדבר פחות או יותר. בעקבות יום האהבה הבינלאומי, התעוררה בי התשוקה להאיר לחלקכם את החשיבות של מוזיקה בכל הקשור לאהבה. לאלה מכם שכבר נשואים או עמוק בתוך קשר, אני מעדיף שלא לייצר סכסוכים, לכן אמליץ לקחת הכל בקלילות ובערבון מוגבל.

רוב אתרי ההיכרויות שאנחנו מכירים מציעים למצוא עבורכם "התאמה", והרבה מהם מבוססים על ההנחה שתחומי עניין דומים וטעם משותף הם הכרחיים לזיווג מוצלח. אני לא לגמרי בטוח שהשיטה הזאת יעילה, אבל המחשבה מאחוריה מעניינת: אם מוזיקה באמת אומרת משהו על האופי שלנו, יכול להיות שהטעם המוזיקלי של בן או בת זוג פוטנציאליים בהחלט צריך להיות מידע רלוונטי. אל תשכחו שסבתא מחכה לנו מעבר לפינה, וכדאי שהדבר הזה יעבוד.

שני פסיכולוגים אישיותיים מארצות הברית (ג'ייסון גנפרו, סם גוסלינג) חקרו האם העדפות מוזיקליות אכן אומרות משהו על האישיות שלנו. הם זיהו ארבע קטגוריות רחבות של סגנונות מוזיקליים, כאשר כל אחת מהקטגוריות האלה מאשרת כמה מהדברים שתמיד חשבנו אך לא העזנו לומר. התוצאות לפניכם:

ג'אז\קלאסית (מוזיקה מורכבת) – אנשים שאוהבים מוזיקה עמוקה ומורכבת נוטים להיות פתוחים יותר לחוויה חדשה, טובים בהתנסחות, מאמינים שהם אינטליגנטיים, נוטים להיות ליברליים מבחינה פוליטית, והם פחות אתלטיים. בקיצור, עצלנים שמחזיקים מעצמם.

רוק (אינטנסיבי, מרדני) – תכונות האישיות הקשורות בהעדפות למוזיקה אינטנסיבית ומרדנית די דומות לאלו שראינו בקבוצה הראשונה, אלא שהחבר'ה הרוקיסטיים היו יותר אתלטיים ומופנמים. לגמרי ניתן להניח שהם הקבוצה הטובה והאטרקטיבית ביותר (כן נו, אני כנראה שייך לכאן).

פופ ומוזיקת עם (אופטימי, קונבנציונלי) – אנשים שאוהבים מוזיקה אופטימית ומיינסטרימית נוטים להיות נעימים יותר, מצפוניים, פחות פתוחים לחוויות חדשות, פחות אינטליגנטיים, בעלי מיומנויות שפה ירודות יותר, והם גם שמרנים יותר מבחינה פוליטית. הם מאמינים שהם עשירים יותר (בלינג בלינג), מושכים יותר מבחינה פיזית ואתלטיים. או במילים אחרות, עפים על החיים בלי הצדקה.

ראפ ומוזיקה אלקטרונית (אנרגטי, קצבי) – בסופו של דבר, אנשים שאוהבים מוזיקה קצבית ובעלת חיות מסוימות, נוטים להיות יותר דברנים, מוחצנים ונסבלים על ידי הסביבה. הם בטוחים שהם מושכים מבחינה פיזית, אתלטיים, וליברליים מבחינה פוליטית. לדעתי מדובר ברוב האנשים היום, אז אם אתם משתייכים הנה יש לכם סיכוי גבוה למצוא זיווג, רק תעשו סיבוב קטן בחוץ.

אז למה כל הדבר הזה חשוב? דמיינו את עצמכם שמים פליי על אחד מהשירים האהובים עליכם ביותר, ששר האמן הכל כך מוערך על ידכם, ולפתע שומעים מהצד השני של החדר "מה הדבר הנוראי הזה? תכבה את זה!" לא נעים, אה? בתור אחד שהתמודד עם סיטואציה כזאת בתור המתלונן, את הנעשה אין להשיב. כמובן, אפשר לנסות להמציא שבדיוק חזרתם מים המלח והאוזניים עוד לא נפתחו או משהו כזה, אבל ברמת העיקרון אכלתם אותם. איש מאיתנו לא רוצה להיקלע לוויכוחים על בסיס שבועי הקשורים בפוליטיקה, מה שמים ברדיו, אם כדאי לעשות ספורט או שוב לרבוץ מול הטלוויזיה וכו'. גם קצת כיף להתלונן יחד שהמוזיקה בבר הזה ממש על הפנים.

לסיכום, אני ממליץ לנסות ולגשש כבר בדייט הראשון. הטעם שלכם דומה? נפתח בפניכם עולם שלם של שיחות ובסיס טוב להמשך, הופעות וחוויות משותפות, ריקודים מתואמים ונסיעות ארוכות עם אלבומים שלמים. זה לא זה? אפשר לוותר על קינוח ולהזמין חשבון, ושמי שאוהב פופ ישלם.

מור נעמן, מוזיקאי, גיטריסט ומלחין. 

www.mor-naaman.com