פרטי

עד פרוץ האינתיפאדה השניה בשנת 2000 פעל בצפון ירושלים שדה תעופה קטן שנקרא "עטרות".

השדה נבנה בסמוך לקלנדיה. סיפור בניית השדה וההתיישבות היהודית בישוב קטן ומבודד עטרות הוא סיפור שחובה לדעת ולספר לכל מטייל המגיע לביקור בירושלים.

תחילת הסיפור עם כיבוש ארץ ישראל ע"י הבריטים במלחמת העולם הראשונה שהסתיימה ב-1918. הבריטים החליטו לבנות שדות תעופה בעזה, ברמלה, בצמח ובירושלים. לאחר עבודת איתור השטח הוחלט לבנות את השדה והמסלול על אדמות הישוב היהודי עטרות שהופקעו לצורך כך.

שדה התעופה שימש לטיסות פנים ולטיסות המשך  להודו , למצרים ולמושבות בריטיות אחרות.

השדה פעל עד ערב הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 וכשעזב את הארץ הנציב העליון הבריטי סר אלן קנינגהאם הצליחו חיילי הליגיון הירדני להשתלט על השדה.

תושבי המושב עטרות עלו לקרקע ב- 1919 והקימו משק חלב מפואר שסיפק את התוצרת לתושבי ירושלים.

במהלך חודש מרץ 1948 נפגעו שיירות רבות: שיירת יחיעם, שיירת חולדה, שיירת נבי דניאל ועוד.

ב-24 במרץ בשעה 12:00 יצאה שיירה מירושלים לעטרות וכשהגיעה השיירה לרכס שועפאט הותקפה ונהרגו 14 לוחמים.   חודש מאוחר יותר פונו תושבי עטרות והמקום ניטש. התושבים קיבלו מקלט זמני בישוב נווה יעקב אך גם ישוב זה לא הצליח לעמוד מול הפורעים הערבים וניטש ,בקרבות אלו נהרגו 42 לוחמים.

מפוני עטרות הקימו את הישוב שנקרא בני עטרות על שרידי הישוב הטמפלרי וילהמה, שתושביו הוגלו ע"י הבריטים לאוסטרליה הרחוקה בגלל תמיכתם ביריב המר של הבריטים-הגרמנים.

המסלול של שדה התעופה עטרות הנטוש נמצא מערבית למחסום קלנדיה, אחד משלושה מחסומים דרכם נכנסים כיום תושבי יהודה ושומרון לירושלים. המסלול צמוד לחומת עוטף ירושלים ומהווה עדות להאחזות יהודית בשטח זה.

לאחר כיבוש המקום במלחמת ששת הימים החליטו ממשלת ישראל ועיריית ירושלים להפעיל את שדה התעופה לטיסות פנים לצד שדה התעופה שדה דב ע"י חברת ארקיע ובהמשך לטיסות בינלאומיות, אך מהלך זה נכשל בגלל התנגדות בינלאומית.

במקום יש קבר אחים ל-18 חללי הישוב שנהרגו בזמן הכיבוש הירדני במאי 1948 ומצבת זיכרון "חלקת שומרי המקום".

ניתן לראות את מסלול שדה התעופה מהכביש המוביל למחסום קלנדייה.