חגית כהן

בס"ד

השאלה הראשונה שהמאומנים החדשים שלי נשאלים באימונם הראשון הוא "מי את/ה?". שאלה פשוטה וטריוויאלית לכל הדעות, אך רבים מתקשים לענות עליה. רובם ככולם נשארים פעורי פה ומנסים לעכל את שאלתי, אולי מהתרגשות או מהחשש לא להגיד את המילה הנכונה. חלקם מגמגמים קלות ומנסים להבין את פשר השאלה, חלקם מחייכים וחלקם עונים את שמם, גילם, סטטוס משפחתי ותחביביהם כמעין שאלון שמתבקשים למלא. במהלך האימון הם מבינים כי התשובה שאליה אני מכוונת הינה עמוקה ויסודית יותר.

 אין יום שעובר מבלי שאני שואלת את עצמי את אותן השאלות כמו מי אני? ומה אני? למרבה הפלא התשובות משתנות כמעט כל הזמן לפי האנרגיה שלי באותו הרגע. מבחינתי זה הכי מאסט לעצור לרגע את מירוץ החיים, לנשום עמוק ולהזמין את עצמינו לפגישה שהיא נטו שלנו עם עצמינו בלבד. לשאול את השאלות ומשם לשחרר לתשובות הכי לא צפויות.

לא רוצה להישמע כבדה מדי, אך אנחנו סך כל הפחדים והשריטות שחווינו לאורך כל חיינו. אנחנו סך כל הזיכרונות העצובים והכואבים, שמנהלים את חיינו באמצעות אמונות מילדותינו המגבילים אותנו מלראות את המציאות באור אופטימי יותר. על כן בוחרת שוב ושוב להתחיל תהליך אימוני בשאלה החזקה מי אני? מתוך הבלבול, השתיקה והחוסר ודאות של המאומן תגיע האמת, הנאמנות והכנות לעצמו.

רוב הזמן איננו אותנטיים. אנחנו עוטים על עצמנו מסיכות המגינות עלינו מפגיעה, ומתאימים אותן למקום שאליו אנחנו הולכים, לאנשים שאותם אנחנו פוגשים, מתוך מחשבה שזה יקל עלינו, או יעזור לנו להצליח. אנחנו מאוד רוצים שיאהבו אותנו, וזה בדרך כלל עובד לנו. אוהבים אותנו. לפעמים אפילו מעריצים אותנו. יש רק בעיה קטנה אחת: זה לא אנחנו.

לחיות עם מסיכות זה לפעמים יעיל. זה אפילו מוביל להצלחה. אבל אין שם שמחה אמתית. אין שם קירבה אמיתית.  אין שם אדם אמיתי אין שם את האני המזוקק שלנו. כאשר אנחנו לובשים אותה אנחנו מתנגדים לאמת שלנו, אנחנו מתכחשים לחיים בהם אנחנו רוצים.

נשאלת שאלת השאלות "איך אני מסיר את המסכות שעטיתי על עצמי במהלך כל חיי?". התשובה היא חד משמעית! להתחייב עם עצמך לתהליך שהוא לא פשוט רגשית אך אפשרי ומומלץ. בו לאט ובזהירות פותחים תיבות פנדורה סגורות על מנת להציף קשיים, דילמות, מערכות יחסים,  קונפליקטים וכוחות פנימיים.

ובשביל להשיג את כל זה אתם זקוקים לאומץ להודות במגבלות שלכם ולאמץ את הפגיעות שבכם. תיאלצו להסיר את המסכה המגינה עליכם מפגיעה ולייצר דיאלוג פנימי אמיתי עם עצמכם. לחוש את הכאבים, לרפא את הצלקות. לנשום ולמצוא בתוככם את הילד הקטן שבכם שרוצה לחוות, לשמוח, להגשים, לצחוק, להשתחרר, לרקוד במילה אחת לחיות!

אם אתם רוצים לחיות את החיים בעוצמה, בהתלהבות, באינטימיות. אם אתם רוצים לסמוך, אם אתם רוצים לאהוב, אין לכם ברירה אחרת עליכם להכיר את תכונות אישיותכם, ההתנהגות, הערכים, האמונות, הצרכים, המטרות והמניעים שלכם.

כל אחד בוחר להתמודד או לא להתמודד עם תשובותיו שלו. בבוא הזמן המתאים אני מבטיחה לכם שכל אחד ממכם יאלץ בכל כורחו לענות לעצמו על שאלות אלו על מנת לברר עם עצמו את מקומו וקיומו בעולם הזה.

לסיום, השקט הנפשי שאנו מייחלים לו נימצא כשאנחנו איננו מוגדרים ומוגבלים על ידי אירועי החיים, נסיבות או אנשים אחרים. אלא מתמקדים במה שאנחנו כאן ועכשיו. פתוחים לשפע האפשרויות שהיקום מעניק לנו באהבה, והכי חשוב תהיו אתם, כי אתם שייכים רק לעצמכם.

 

 לכל שאלה/ייעוץ/הכוונה אשמח לענות

[email protected]