מגשימא

במשך שנים מנסה עוסקת התנועה הפמיניסטית בפיצוח של העדר הסולידריות בין נשים על רקע היותן נשים.

לרגעים נדמה היה כי קמפיין me too  עשה את מה שדורות של פמיניסטיות לא הצליחו לעשות ויצר סולידריות ביו נשים על רקע פגיעה מינית שחוו רק בשל היותן נשים. אך לא כך היא, מיד החל פרץ של מתנגדות שפרש את הקמפיין כהתקרבנות ולא כקמפיין אמיץ.

ושוב הלכה הסולידריות.

מדוע קשה לנשים לחוש סולידריות עם נשים אחרות?

משחר ההיסטוריה נשים חשו הזדהות רבה יותר עם המשפחה שלהן, העדה או השבט מאשר עם נשים אחרות.

בל הוקס, חוקרת פמיניסטית, כותבת רבות על הפמיניזם השחור בארה"ב. את שמה היא כותבת כך: bell hooks  כסמל להתנערותה ממוסכמות שקבעו גברים. הוקס כתבה עוד ב- 1984 על סולידריות נשית  ((sisterhood  כתהליך שדורש מאמץ מתמשך ואינו טבעי.

"הרעיון של דיכוי משותף היה מצע מזויף ומושחת שהסווה את טבעה האמתי של המציאות החברתית המגוונת והמורכבת של נשים והפך אותה לעניין מיסטי. גישות סקסיסטיות, גזענות, זכויות יתר מעמדיות ודעות קדומות רבות אחרות מפלגות נשים. חבירה של נשים יכולה להתרחש לאורך זמן רק כאשר מתמודדים עם הפילוגים האלה ונוקטים את הצעדים הנחוצים כדי לגבור עליהם. הם לא ייעלמו מכח הרצון בכל או מכוח הזיה רומנטית על דיכוי משותף..."

היא מוסיפה כי גזענות מהווה מחסום נוסף בפני סולידריות בין נשים כל עוד אין הכרה בכך שבקרב הנשים עצמן יש מנצלות ויש מנוצלות. וכל עוד נשים לבנות אינן משתתפות במאבקן של הנשים השחורות כנגד הגזענות.

"נשים צריכות להתכנס במצבים של אי הסכמה אידיאולוגית ולעבוד על שינוי יחסי הגומלים ביניהן עד שתצמח תקשורת. פירוש הדבר הוא שכשנשים מתכנסות, במקום להעמיד פנים שקיימת אחדות, נכיר בכך שאנחנו מפולגות ושעלינו לפתח אסטרטגיות כדי להתגבר על פחדים, דעות קדומות, טינות, תחרותיות וכו''.

דבר אחד בטוח, כשנשים יוצאות נגד נשים אמיצות שהעזו לספר לעולם את מה שקרה להן, הן גורמות נזק עצום למאמץ הקשה והסיזיפי שלנו לשוויון שאותו נוכל להשיג רק מתוך סולידריות.

 

למעננו ולמען בנותינו

מיכל ובשמת-מגשימא

הטקס לקוח מ"ללמוד פמיניזם" מקראה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. תרגום: דפנה עמית ודליה באום