הלקוחה, נשואה ואם לשני ילדים מקסימים, עובדת במהלך עשר שנים רצופות במשרד פרטי העוסק בתחום הנדל"ן.
במהלך השנים הלקוחה שקדה ולמדה את התחום על בוריו והייתה לעובדת מסורה מאין כמוה. מה גם שהייתה לעובדת הוותיקה במשרד ועם השנים הפכה ליד ימינו ואשת סודו של מעסיקה.
ואולם, לפני כשנה, תקופה קצרה לאחר חזרתה מחופשת הלידה עקב לידת בנה השני, חשה הלקוחה כי הלך הרוח המשרדי השתנה והיא איננה מתקבלת חזרה "בזרועות פתוחות". תחילה החלו להוריד לה שעות וימי חופשה כאשר נאלצה לעבוד מהבית, זאת בניגוד להסכמות על פיהן פעלו לאורך כל השנים על פיהן ניתנת ללקוחה הרשאה לעבוד מהבית ואף ניתנה לה גישה למאגרי הנתונים של בית העסק מביתה. בהמשך החלה הלקוחה לקבל דרישות קנטרניות אשר נתנו לה את התחושה כאילו מנסים "לדחוף אותה החוצה" בעל כורחה. כך למשל מנכ"ל בית העסק דרש ממנה לעבור מקום ישיבה ממשרדה המרווח למשרד קטן בחלל "אופן ספייס" באמצע המסדרון. בעת שפנתה אליו הלקוחה בעניין הציע לה כי יוטב אם תיקח לעצמה מספר ימים בבית על מנת "להצטנן".
חשדה החל מכרסם בה כשחברתה, העובדת כמזכירה באותו המשרד, סיפרה לה שהמעסיק החל לזמן אנשים לראיונות עבודה, אשר משכורתם תהיה פחותה מזו של הלקוחה, עקב הוותק שצברה בעבודתה, וזאת בכדי להחליפה ב"כוח עבודה זול יותר", אשר יוכל לעבוד מספר שעות רב יותר מהלקוחה, שכזכור ילדה לפני זמן קצר.
בשלב זה פנתה הלקוחה לעוה"ד רעות שדה וסיפרה לה אודות חשדותיה והרעת התנאים בעבודתה. עוה"ד רעות שדה, הקשיבה לסיפורה והייתה אמפטית למצבה של הלקוחה. היא הסבירה לה כי, המעסיק דוחף אותה להתפטר, אולם במקרה זה אין זה יפטור את המעסיק מדבר, כיוון שגם התפטרות תחשב במקרה זה כפיטורים בכל הקשור לזכויותיה ולזכאותה לפיצויי פיטורין. זאת לאור העובדה כי, ישנה הרעה ברורה וניכרת בתנאי עבודתה של הלקוחה, הרעה אשר מגולמת גם בהכנסתה החודשית אשר ירדה פלאים, הוכח הורדות שונות ומשונות שלא היו קודם לכן.