.

לפני כשבוע ישבתי עם יהודי באזכרה של אביו ואמרתי שיפתח בדברים ואני אמשיך . הוא טוען שאינו רב ואינו יודע לדרוש ושאלתי אותו במה הוא עובד? הלה ענה  בתקשורת אבל לא בעיתונות .

תקשורת אינה שייכת רק לעיתונות או לחברות הטלפון היא מעורבת בכל פינה בחיינו. כאוויר שממלא תפקידים רבים בחיי האדם והבריאה כולה.

ישנה תקשורת חיובית וישנה תקשורת שלילית כמו שהכבלים שמקשרים בין תחנת הכח שמייצרת את החשמל לכלי הפועל מכח החשמל רק אם נחבר את החוטים בצורה נכונה ניצור את הקשר והאור אך אם נחברם לא נכון ניצור קצר וחושך.

כבר בפרשת בראשית אנו נתקלים באדם הראשון היוצר את התקשורת בין גוף בעלי החיים לרוח החיים שלהם. התורה כותבת " וְיִקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת " אדם הראשון ידע מהם השמות שיקשרו בין נפש החיים לגוף בעלי החיים. חיבור של קשר ואור.

בפרשתנו פרשת נח התורה מספרת על סיום הקשר שבין היצורים שחיו בעולם הזה לבין העולם על המבול ששטפם. הסיבה נבעה מהקצר שנוצר מאנשי דור המבול שהקשר ביניהם היה קשר שלילי ,אנשי חמס, אנשי מריבה ומדון שחמסו גזלו ורצחו איש את רעהו.

בסוף הפרשה אנו קוראים על אנשי דור ההפלגה שלא למדו את הלקח ויצרו קשר שלילי בניית מגדל בבל על מנת למרוד בה' והתוצאה ה' יצר קצר כאשר גרם לבלבל את שפתם שלא הבינו איש את רעהו ולא יכלו להתקדם בבניה.

כיצד נשמר קשר טוב עם הילדים ? הרצון לחנך אותם להתנהגות טובה יכולה ליצור לא פעם קצרים העונש הבונה מתפרש אצליהם כעונש מצער וכהורים רעים.

כדי לא ליצור קצר צריך להשתמש עם מבודדים טובים ,כדי לשמר הקשר טוב עם הילדים צריך לעשות פעולות רבות שהילדים ירגישו כמה ההורים אוהבים אותם ויהיו מסוגלים לקבל את העונש בחיוב, מכה כואבת יותר שלא יודעים מה הסיבה. מכה כואבת פחות שבאה מהורים אוהבים שמסבירים את סיבת העונש.

סיפור מהחיים מלמד אותנו עד כמה יש להשקיע בקשר בריא עם הילדים : משפחה משכונתו של הרבי מליובאוויטש  בברוקלין חוותה משבר. הבן הבכור, שהיה בסך הכול נער צעיר, הסתכסך עם ההורים ועזב את הבית. הוא סיפר ששכר דירה עם חברים במנהטן . האימא השבורה לא נרדמה בלילות. אימא שאינה יודעת האם הילד שלה אוכל, איפה הוא ישן, ומי החברים שהוא מסתובב לצדם ביום ובלילה.

היא נכנסה ביחידות אל הרבי מליובאוויטש ושפכה את מר ליבה. הרבי הורה לה: "תשקיעי בשולחן שבת". היא לא הבינה איך זה יעזור עם הילד שלא בא הביתה וכנראה לא שומר שבת, אבל היא לא הקשתה קושיות. ביום ראשון בבוקר היא שאלה כל אחד מהילדים מהו האוכל האהוב עליו? . ביום רביעי, הבעל עזב את העבודה שעתיים קודם וקבע עם חבר ללמוד דבר תורה לקראת סעודת שבת. ביום שישי בצהריים, ערך הבעל את ההכנה הכי חשובה ונח שעה...

בליל שבת שבו בני המשפחה מבית הכנסת וקיבל אותם שולחן מדהים. ליד הכיסא של כל ילד המתינה המנה האישית שהוא הזמין, אבא ואימא היו רגועים במיוחד, אימא לא צעקה גם כשנשפך הגביע עם היין על השולחן, והאבא לקח את דפי הקשר שהביאו הילדים מבית הספר וגילה לראשונה כי כל אחד מהם לומד בכיתה אחרת... הוא שאל, התעניין, אחר כך סיפר משהו שהכין בעצמו. אווירה של גן עדן שררה מסביב והילדים התפללו שהנס לא ייגמר לעולם. בשבוע הבא שוב חזר הנס על עצמו  וכך הפך ליל שבת לחוויה מלכדת שממתינים לה כל השבוע. 

חלף חודש ואותו נער התקשר הביתה. אחיו הצעיר הרים את הטלפון וסיפר בהתרגשות: "אל תשאל, אבא ואימא התחילו לאהוב אותנו... קיבלנו מתנה מהשמיים: שולחן שבת שכל ילד הוא מלך". הנער נשאב לראות את הפלא. הוא בא הביתה רק לסעודת שבת אחת, ולעוד סעודת שבת אחת, ולעוד אחת אחריה, עד שחזר הביתה...

תקשורת בין אישית בריאה מאירה וגורמת לאושר. לימוד פרשת השבוע מקשר אותנו לבורא ומשקף בפנינו את החיים היפים גם אם הם מורכבים לפעמים.