setImageBanner('51a348a2-f15a-4cf4-9996-e31da8bc0e56','/dyncontent/2017/12/12/20467d86-4612-49fd-a8e8-466494a1b637.gif',3015,'',510,80);

                                                                                               

עכשיו, כשהאבל מרחף באוויר העיר למודת הסבל הזו, מרחפת מעליו גם השאלה אשר ככל שהאבל יתפזר תתבהר ותתחדד: האם הייתה כאן אשמה של מישהו? האם הייתה אחריות? של מי? כיצד?

וכן, צריך לשאול את השאלות הללו – לא לזכרו או לכבודו של הילד היקר שעזב אותנו, ומי יודע, אולי הוא אכן במקום שכולו טוב כעת, בלי הצקות, בלי הטרדות, בלי מריבות, בלי קשיים, בלי חרמות ובלי כאב וצער. רק עם שמחת ילדות ונחת ומנוחה נכונה.

השאלות הללו צריכות להישאל עבור הילד הבא, להצלתה של הנשמה הבאה שהחיים יהיו קשים מדי עבורה ואשר תגיע לאין האונים הזה, לחידלון הנוראי, הסופי, המקולל. השאלות הללו צריכות להישאל ולא רק להישאל – אלא להיות ניצבות כמו תמרורי קבע של זהירות בדרכים – של זהירות בחיים.

כי אם לא תישאלנה – גם התשובות עליהן לא תגענה – והקרקע של ההזנחה והרשלנות והזלזול והאטימות וחוסר תשומת הלב וחוסר האכפתיות והכיסוי והשקר והעמדת הפנים – תהיה פורייה ומוכנה לבלוע אל קרבה את הקורבן הבא של החברה הלא-בריאה שלעיתים סובבת אותנו כמו מערבולת שאיננו יכולים להיחלץ ממנה – והיא סוחפת אותנו ואת יקירינו, חדשות לבקרים, לאבדון.

השבוע איבדה משפחה יקרה ונפלאה את היהלום שבכתרה, את הפרח שטרחה וטיפחה והשקתה כדי לחזות בו מלבלב - וכבר לא תגיע לשם.

ואם יש אחראי לכך, שילד בן 10 חוזר מיום קשה בבית הספר, חולף בבית ריק דרך הסלון, מגיע אל המרפסת וקופץ אל מותו – כי כל-כך רע לו – אם יש אחראי לכך – קודם-כל צריך לגלות מי הוא, ולאחר מכן הוא צריך לשלם את המחיר ולתת את הדין, ובוודאי שכולנו צריכים לתת את הדעת.

ולא, לא ניתן להסתפק בצקצוק לשון ובבכי – כי המדובר בדבר הגדול ביותר שקיים: החיים.

ילד שאיננו. עוד שיר גנוז

ואם ניצמד אך ורק לפוליטיקלי קורקט, לנימוס, למבוכה, לאי הנעימות, לדחילו ורחימו – לא נשאל את השאלות. וזה, כאמור, בלתי-נסבל ולא יעלה על הדעת, ולא ראוי – ופשוט לא אפשרי.

אז בין דמעה להרהור עצוב, בין השתנקות מצער לזיכרון קשה וכואב ועצוב כל-כך של מסע הלוויה של משפחה מרוסקת, לצד תושבים שבאו לחלוק כבוד, וילדים רכים שממררים בבכי כי אין להם מושג מדוע ואיך נפל עליהם הענן הכבד הזה ומה יהיה מעתה והלאה - בין כל אלה, אנו שואלים את השאלות - גם בהיעדר תשובות:

1. האם לצוות החינוכי/חברתי בביה"ס ו/או באגף החינוך היה ידוע על מצוקה נפשית/אישית/חברתית בה היה הילד היקר נתון?

2. האם ואילו מהלכים ננקטו בכדי להביא את המצב לידיעת ההורים וגורמים טיפוליים?

3. האם בוצעו על-ידי היועצת החינוכית אבחון או הערכה כלשהי באשר למסוכנותו לעצמו?

4. האם נשמעו מצדו איומים בהתאבדות במהלך התקופה האחרונה - ובכלל זה בשנת הלימודים הקודמת?

5. האם מי מגורמי החינוך והטיפול היה עמו בקשר רציף או בקשר כלשהו במהלך חופשת הקיץ?

6. האם תועד אצלו תהליך של מצוקה והתדרדרות נפשית/חברתית במהלך השנה שעברה?

7. באילו פעולות נקטו הגורמים הבאים: מחנכת הכיתה; היועצת החינוכית בבית הספר; רכזת השכבה; מנהלת בית הספר; מפקחת משרד החינוך במחוז.

8. האם ראש העיר, בתפקידו כממונה על מערכת החינוך ומחזיק תיק החינוך במועצת העירייה, עודכן באשר למצב ולתהליך המעקב אחר הילד?

9. האם השירות הפסיכולוגי החינוכי העירוני היה בתמונה? באילו פעולות נקט?

10. האם התקיימו דיונים ושיתוף עם ההורים בעניין מצבו של הילד?

11. האם במסגרת חקירת המשטרה שנפתחה זומן מי מאנשי אגף החינוך למסור מידע ועדות?

12. האם צוות החקירה המשטרתי שמוּנה לעניין יצר קשר עם ראש העיר? האם ראש העיר נחקר?

13. האם העירייה מכירה מקרים דומים שאירעו בעיר יבנה בשנים האחרונות ובעבר?

14. האם אגף החינוך נתן דעתו על האקלים הבית-ספרי בביה"ס, כפי שהשתקף גם מדוחות משרד החינוך וממדדי 'מדלן', ועל גילויי אלימות פיזיים וחברתיים שונים שאירעו בו במהלך השנים?

ועד שלא נקבל תשובות – סימני השאלה יטרידו אותנו לילות כימים. כי כך ראוי. תַם, ולֹא נִשְלַם.

עיריית יבנה בחרה להשיב כך לשאלות האמורות:

"יש להתייחס לפרטים בזהירות המתבקשת ולהמתין להשלמת החקירה ע"י הגורמים המוסמכים. אנו קוראים לכולם לכבד את המשפחה, להימנע מהפצת שמועות בלתי מבוססות ברשת הפוגעות במשפחה האבלה ובקהילה.

גורמי מקצוע במערכת החינוך, השירות הפסיכולוגי והשירותים החברתיים מלווים את התלמידים וההורים בבית הספר ומעניקים תמיכה וסיוע. מערכת החינוך מטופלת ויציבה, המורים והמנהלים רגישים ונוהגים בתשומת לב מרבית.

בבית הספר בו למד הילד נעשית עבודה חינוכית וערכית עם צוות הוראה מיומן, מסור ומקצועי ובשיתוף עם ההורים. הצוות החינוכי הציב בשנים האחרונות את בית הספר במקום גבוה בכל הקשור לאקלים הבית-ספרי, למוגנות ולהכלה.

ראש העיר, צבי גוב-ארי, נפגש עם בני המשפחה ובשמם של תושבי יבנה הביע צער עמוק על מותו הטרגי של הילד. אנו מחבקים את בני המשפחה ברגעים קשים אלה ונעשה ככל שביכולתנו לתמוך ולעזור.

העיסוק בנושא בכלים לא מקצועיים, ההתבססות על שמועות, והניסיון להטיל דופי - לא יצלח".

ואנו מבקשים לסיים בציטוט מילותיו הנוגעות ללב של ראש העיר, צבי גוב-ארי, אתמול, בעת שנשא הספד לזכרו של הילד: "לא ניתן להבין איך כזה ילד מוכשר, וחכם, ומוצלח, מגיע הביתה לבית אוהב וחם, ומחליט לעשות כזה דבר. כואב ושובר משפחה".