בלרוס – רוסיה הלבנה?

בלרוס, השוכנת ליד רוסיה, אוקראינה, פולין, ליטא ולטביה, נחשבה מאז ומתמיד, וגם היום במידה רבה, מדינה רחוקה, לא מפותחת, לא דמוקרטית, קשורה לגוש הרוסי, נשלטת בידי שליט חזק - וממילא לא נמצאת על מפת הטיולים של הישראלי המטייל באירופה ובעולם.

רבים אף לא יודעים את שם עיר בירתה, מינסק, בוודאי לא את העיר הקטנה יותר - בברויסק. תרגום המלה 'בלרוס' הוא 'רוסיה הלבנה', ואולם, הלאומנים בה מתנגדים לשם זה, היות ובלרוס היתה שייכת מלכתחילה ומאז ומתמיד לגוש לטביה-ליטא-פולין, והם עומדים על השימוש בשפה הביילרוסית. אך בעקבות הרוסיפיקציה במשך שנים רבות, כמעט הכל מדברים שם רוסית.

בין רוסיה לפולין. בלרוס

שליט בלרוס מאז 1995, הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, קשור בכמה אמנות עם רוסיה של פוטין, ומאידך משתדל לשמור על עצמאות - אך בלי להתקרב יותר מדי למערב.

במלחמת העולם השנייה ספגה בלרוס אסון נורא מידי הגרמנים הנאצים, שהביאו למותם של 2 מיליון תושבים, כולל מאות אלפי יהודים שבמשך מאות שנים הקימו קהילות מפוארות, ישיבות ידועות, זרמים ליטאיים וחסידיים - ועתה נותרו מתי-מעט בלבד.

הבונה. מכרסם שהוא סמל העיר הקרוייה על שמו

בביקורנו בבלרוס התמקדנו בשתי ערים בלבד - בברויסק ומינסק, אך התרשמנו מאד מהאתרים ומהאנשים שבהן, כמו גם מהנקודות היהודיות שם. כיום חיים בבלרוס כ-9.5 מיליון תושבים, ומספר היהודים שם עומד על כ-25,000 בלבד (לעומת 750,000 לפני המלחמה). תושבי ישראל מתוודעים מדי פעם לבלרוס בהקשר לתחרויות ספורט בינלאומיות, הטיפול הרפואי שעבר שם מאיר דגן ז"ל ראש המוסד לשעבר, פרשת ליברמן ושגריר ישראל, ועוד. ואפרופו ישראלים, כדאי לדעת שמי ששוהה בבלרוס מעל ל-5 ימים חייב להירשם במשטרה המקומית – דבר שאנו לא עשינו, מחוסר ידיעה, ונאלצנו להתעכב ביציאתנו מארץ זו.

העיר בברויסק

ביקורנו הראשון היה בעיר בברויסק, מרחק של שעה וחצי נסיעה ברכבת מעיר הבירה מינסק, בה נחתנו לאחר שלוש וחצי שעות טיסה מישראל.

שם העיר בברויסק נובע משם בעל החיים שהיה נפוץ בסביבתה בשם 'בבור', או בעברית: בונה (ממשפחת המכרסמים), והוא אחד הסמלים של העיר.

זוהי עיר גדולה, בת כ-250,000 תושבים , ובה רחובות רחבים מאד, נקיים, מסודרים, ופארקים גדולים ורבים. בתקופת הסתיו, השלכת בעיצומה, והצבע הצהוב-ורוד של העלים הנושרים מקשט את אדמת הפארקים ומדרכות הרחובות במרבדים מרהיבים.

שלכת צהובה ומרהיבה

העיר שוכנת ליד הנהר ברזינה הרחב שנעים לטייל בגדותיו וגם להביט בסירות הספורט המשייטות בו. ואפרופו ספורט, בבלרוס וגם בבברויסק קיימים מתקני ספורט ומתקיימות תחרויות בינלאומיות, ובה פועל מתחם איצטדיון הארנה של ספורט ההוקי. עוד בעיר מפעל הצמיגים השלישי בגודלו בעולם. ביקרנו בבית המשפט המקומי ואפילו ערכנו היכרות עם ראש משרד עורכי-דין בעיר, אבל מה שהרשים אותנו ביותר זו הנקודה היהודית כאן.

היסטוריית הקהילה היהודית של בברויסק הקהילה היהודית ב-בברויסק (כן, הרבה ב') הוקמה לפני מאות שנים ושימשה כמרכז יהודי גדול לכלל יהודי האזור - דתית, כלכלית ותרבותית. הקהילה היהודית היוותה כ-70% מאוכלוסיית העיר והיו בה בתי-כנסת וישיבות, וצמחו בה רבנים גדולים ואישים חשובים, כמו אבא אחימאיר, ברל כצנלסון, לובה אליאב, נתן אלתרמן, רעעיתו של הנשיא זלמן שז"ר, וגם בעלי תפקידים מוניציפליים בישראל.

בית העלמין היהודי

בית העלמין היהודי הענק נמצא במרכז העיר, והוא מסודר ושלם ומעיד על הקהילה הגדולה שהייתה כאן. העיר נכבשה על-ידי הגרמנים אשר ריכזו בגטו את היהודים שלא הצליחו להימלט, הטילו עליהם עבודות כפיה, גזלו מהם דברי ערך ורצחו רבים מהם.

אולם, הקהילה היהודית קמה מאסון השואה וחידשה פעילותה בשנות ה-90', ועתה מכהן בה כרב העיר שליח חב"ד, הרב שאול חבבו - המחזיק ומנהל את בית הכנסת המרכזי.

בעיר אנדרטאות רבות לזכר היהודים נרצחי השואה וגם לזכר הלא-יהודים שסיכנו עצמם והצילו יהודים, כולל גם מבור ההריגה בקמנקא הסמוכה.

כיהודים, רצינו לבקר גם בבית הכנסת המרכזי וגם במרכז חב"ד, ולשמחתנו התברר שהם במבנה אחד. התוודענו לרב שאול חבבו, צעיר חינני המשמש שליח חב"ד בעיר, המנהל ומפעיל את בית הכנסת המרכזי ואת המוסדות היהודיים שבו, והוא קיבלנו בסבר פנים יפות והקדיש לנו מזמנו בהסברים על המקום ועל הקהילה. הרב שאול, בחור צעיר שמוצאו מקריית מלאכי, בן להורים יוצאי טוניס שלמד במוסדות חב"ד, הכיר בת ליוצאי העיר בברויסק, ועימה הקים משפחה וקיבל על עצמו להחיות את הקהילה היהודית בעיר.

שליח חב"ד, הרב חבבו

הוא מנהיג קהילה של כ-2,500 יהודים, מקיים שתי כיתות ללימודי יהדות לילדים לאחר שעות בית הספר, מקווה טהרה, ספרייה ועוד פעילויות, והמרכז הזה שוקק חיים משך כל שעות היום. בחג הסוכות הקים סוכה בחצר בית הכנסת, קיים תפילות לציבור, ואף הזמיננו לעלייה לתורה ולסעודה בסוכה.

עוד מספר לנו הרב שאול, הדובר רוסית שוטפת, על ההיסטוריה של הקהילה, על היעדר אנטישמיות כאן, ועל הביטחון המלא ליהודים. ואכן, נדהמנו לראות כי אין כל שמירה פנימית או משטרתית על המרכז היהודי, גם בשבתות ובחגים, כאשר השער והכניסה הראשית פונים לרחוב באופן פתוח וגלוי – וזאת בניגוד לשמירה המאסיבית בבתי הכנסת בערי אירופה ואמריקה. בכלל, לא נראים בעיר זרים, מהגרים אפריקנים או סורים, וגם לא מוסלמים או עובדים זרים.

ניתן לבקר גם ב'איברסקי דבוריק' - מתחם חצר היהודים המשמר את שרידי בית הכנסת בשכונת היהודים ברחוב צ'ונקרסקיא, שם יש כיתוב על היסטוריית המקום, וכן ציורי-קיר ענקיים של יחיאל הופנר על חיי ופעילות הקהילה היהודית כפי שהייתה אז.

עיר הבירה מינסק

מינסק היא עיר הבירה של בלרוס. הגענו אליה ברכבת מרווחת ונוחה, נינוחה ונעימה, ממש תענוג, עם שירות מסור של הצוות ותרבות של נקיון מופתי ושקט של הנוסעים. לרשותנו עמדו יומיים בלבד, פרק זמן אשר בהחלט לא מספיק לעיר בירה גדולה ומעניינת, אך טעמנו משהו ונגיע שוב להשלים.

תחנת הרכבת המרכזית גדולה ומודרנית ונראית כטרמינל חדש של נמל-תעופה. ניתן להפקיד מזוודות באולם המיועד לכך ולצאת ולטייל בחוצות העיר. העיר גדולה מאד, רחובות רחבים, נקיים ומטופחים ברמה אירופית מערבית, התנועה בה ברכבת מטרו מהירה וגם בשירות אוטובוסים ומיניבוסים.

תה של בוקר בעיר מודרנית וסואנת

כיום מונה העיר כ-2 מיליון נפש, רבים מהם עדיין מתגוררים בבתי-דירות ענקיים בסגנון אפור-סובייטי, אך גם מבני מגורים חדשים ומודרניים נראים בה לרוב. שכונת טרויצקויה במינסק כיכר העצמאות הגדולה במרכז מינסק היא לב-ליבה של העיר, ולידה שוכנים בית המימשל, האוניברסיטה, הדואר המרכזי וכנסיית סיימון והלנה - אך אנו שמנו פעמינו לשכונה המרתקת ביותר בעיר, היא שכונת טרויצקויה השוכנת על הנהר סוויסלוץ'.

נהר וטיילת בנוף פסטורלי נפלא

נעים היה לטייל לאורך גדות הנהר, להביט בבתים היפים ובמבנים המשוחזרים, לקרוא שהתגוררו כאן יהודים רבים ולהיעצב שכיום הוסב בית הכנסת במקום למוזיאון. אתר מעניין הוא 'אי-הדמעות' - אי קטן המחובר בגשר לגדת הנהר, ועליו אנדרטה של נשים בוכות (אמהות, אחיות ובנות) המוקדשת לחיילים מבלרוס שנהרגו במלחמת אפגניסטן.

מכל נקודה שם נראים מבנים יפהפיים, ובראשם כנסיית הרוח הקדושה, ובראשה פסל שמש המסמל דת עתיקה שראתה בשמש אל.

הספרייה הלאומית במינסק אחד המבנים המדהימים במינסק הוא ללא ספק מבנה הספריה הלאומית, שהיא אחת הגדולות בעולם, תרתי משמע. היא מתנשאת לגובה 74 מטרים עם 23 קומות, מכילה כ-14 מיליון ספרים ומוקפת ב-26 פאות. בכניסה הראשית כיתובים על קירות ענק בשפות שונות, כולל בשפה העברית, ובקומה העליונה תצפית יפה על העיר והנהר. אך הכי יפה מבנה הספריה בלילה, כשהוא מואר בשלל אורות מתחלפים המרתקים את כל הצופים בו.

הספרייה בלילה. מיצג של אורות ותרבות

בתי המשפט במינסק תחום המשפט הוא מעיסוקנו, ולכן עניין אותנו בית המשפט שבעיר מינסק. ביקרנו בבית המשפט הפלילי המקומי לאחר בקשה מיוחדת ורישום פרטים אישיים, וישבנו במקום המיועד לעיתונאים. שופט צעיר ללא גלימה או פיאה ישב בדוכן השופטים, כשמצידיו שתי נשים בלבוש אזרחי, מעין עוזרות או חברות הרכב אזרחיות, אך נדהמנו לראות כלוב ברזל סגור, גם בגגו, ובתוכו הנאשם, ולפחות 5 שוטרים בסמוך לכלוב ובכניסה לאולם מוצבים שם.

נגד הנאשם נטען שהוא כרופא קיבל סכום שוחד כדי להקדים תור לניתוח לפציינט ששם את הכסף בפח פסולת, ושומר הבחין בכך. הדיון היה שקט מאד וענייני, ולווה בסרטי וידאו. משם יצאנו לבית המשפט המחוזי השוכן בסמוך, וגם שם נאשמים בפלילים בתוך כלוב, אך לבן ועדין יותר, עם שוטר אחד בלבד. שופטת צעירה עם שני אזרחים מצדדיה ישבה מול נאשמים בהונאת 3 בנקים על-ידי כרטיסי אשראי מזוייפים בסכום של 4 מליון שקלים.

אנדרטת בור ההריגה. לא מתביישים לזכור

גם במינסק התקיימה קהילה יהודית מפוארת, אשר רבים מחבריה נרצחו על-ידי הנאצים. גם כאן רבים מהמינסקאים סיכנו חייהם להצלת שכניהם היהודים, וגם כאן הכירו בכך פרנסי העיר, והם הקימו אנדרטאות לזכר היהודים ולזכר הלא-יהודים שהצילו יהודים.

לא הספקנו לבקר בבית הכנסת בעיר ובאתרים יהודיים אחרים, אך על מקום אחד לא ויתרנו - זהו אתר בור ההריגה, אליו דחפו הנאצים אלפי יהודים אל מותם בירי ובעודם בחיים. האתר משופע באנדרטאות מרשימות, אך מעורר החלחלה ביותר הוא פסל של יהודים רזי-גוף היורדים אל הבור הגדול. בעומדנו בתוך הבור המרוצף ובהביטנו מסביב, רעדנו והתרגשנו מאד כאשר הרהרנו כיצד אחינו היהודים הובלו אל מותם האכזרי כאן, ממש במקום הזה.

בסמוך, מאחורי שפת הבור, מצבות של חסידי אומות העולם, לא-יהודים שהצילו יהודים ונרצחו על-ידי הנאצים. אתר הנחרט בלב, בלתי נשכח.

מינסק נתונה במגמת פריחה והתחדשות, לאחר שמרבית בנייניה העתיקים נהרסו במלחמת העולם השניה, ויש בה היום קניונים גדולים, בתי-קפה, מסעדות טובות, גלריות ומוזיאונים, פארקים גדולים, חיי לילה ועוד. כמובן שלא הספקנו לבקר בכולם בזמננו הקצר. וכמובן ישנם שווקים מרתקים בעיר - ביקרנו בשוק מיוחד במינו הנמצא בפאתי העיר, ממש רחוק, במתחם ענק ומסודר, לידו גם קניון מודרני אשר מחיריו מאד זולים. ההגעה לשם במיניבוסי מוניות שירות וחוויית הקניות נעימה מאד.

עיר גדולה ומרתקת, וכדאי לבקר בה שוב ולראות עוד.

כתב וצילם: עו"ד אלי בן-גור, מורה דרך ומדריך טיולים מוסמך