שנה בלעדיו

"החיים חזקים יותר מהכול"

כמעט שנה חלפה מהיום בו הלך לעולמו נחום דוד כשהוא בן 26 במותו. בראיון מיוחד מדברת אמו סמדר על הקושי והגעגועים ומספרת על נחומי שלה, ילד עם לב ענק שאהב את החיים

מאת: אוהד צויק

11 חודשים חלפו מהיום בו שם קץ לחייו נחום דוד, מסיבות שעד היום לא ידועות למשפחתו והותיר אחריו חלל גדול וסימני שאלה רבים. אנשים רבים, בני משפחה, חברים ושכנים, גדשו ביום חמישי האחרון את בית הכנסת 'מטה משה' בעיר והגיעו לאזכרה. ערב קודם לכן התארגנה אמו סמדר לאזכרה. היא פרסמה בדף הפייסבוק שלה את העוגות והעוגיות שהכינה וכתבה: "מלך שלי. במקום להכין לך עוגות לחתונה שלך, אני, סבתא ודודה מכינות עוגות לאזכרה שלך. הלב כואב ומדמם, נשרף מגעגועים, אהוב שלי". הפוסטים הללו, בהם היא מדברת אל נחום, משתפת אותו בחי היום-יום ומביעה את הגעגועים העזים לבנה, הפכה בשנה האחרונה לדבר שבשגרה. "כל שבוע אני כותבת לו" אומרת סמדר "זה האמצעי שלי להגיד לו את כל מה שיש לי. היינו מאוד קשורים, נחומי ואני. יש לי שתי בנות גדולות והוא היה בן הזקונים שלי, כל עולמי". הוא היה בן 26 במותו, בשבוע שעבר ציינו בני משפחתו וחבריו את יום הולדתו ה-27. החברים הטובים, שעוטפים את בני המשפחה, הגיעו עם מתנה וברכה. גם את הרגעים הללו, שהיו מהולים בעצב ושמחה גם יחד, תיעדה סמדר ברשת החברתית. "חבריך האהובים מסרבים להאמין שאתה לא נמצא ביום ההולדת שלך. באו לברך ואפילו הביאו מתנה יקרה ללב שלנו. כמה אהבה. אוהבת אתכם ילדים יקרים שלי ושהקדוש ברוך הוא ישמור ויגן עליכם" כתבה סמדר וצירפה גם ברכה משלה לנחום שלה, שתמיד יישאר בן 26: "ביהדות, ליום הולדתו של אדם מיוחס כוח רוחני גדול, שבעזרתו הוא יכול לפעול רבות ואף לשנות את המזל שנקבע לו משמיים, לו רק ידעת אהובי היית פועל ומתחנן לקדוש ברוך הוא שתישאר איתנו ולא תלך, אבל זה רצון הבורא והוא רצה אותך לידו. אהוב שלי, ברך אותנו ביום הולדתך כ ידוע שלמי שיש יום הולדת הברכות שלו מתקבלות, שמור עלינו מלמעלה ותן לנו כוחות".

"לא הייתי יכול לחיות דקה בלעדייך"

החיים של בני משפחת דוד השתנו ללא היכר לפני כשלוש שנים, אז חוו משבר כלכלי גדול. הם נאלצו למכור את הבית, ועד היום מתגוררים בבית של קרוב משפחה. "זה באיזשהו מקום שבר אותי" מספרת סמדר "נחום היה רגיל לאמא שמחה, צוחקת, פורחת ומפרגנת והיה לו קשה לראות אותי במשבר". כחודש לפני שהלך לעולמו שלח נחום מייל אימו, במטרה לחזק את ידה ולרומם את רוחה. "תמיד היינו מתכתבים במיילים, כך שזה לא היה משהו יוצא דופן. בדיעבד אולי הייתה לו תחושה שהוא הולך לעזוב אותנו, או שאולי זה סתם צירוף מקרים". 

"חיים שלי. יום מלא באופטימיות" הוא כתב לה בשורת הנושא. "אני רוצה לבקש ממך לחזור ולטפח את עצמך, לצבוע את השיער, לפנק את עצמך, להתחיל להתייחס לעצמך כמו שמגיע לך כאל אישה. להיות שמחה באמת ובתמים ולא רק ע"י הדיבור, להשתדל לפנק את עצמך במינימום שאת יכולה, אבל זה המקסימום עבורנו. אני יודע שזה קשה לך, אבל מאמין ויודע שאם זה יקרה זה יעזור לך ולנו לחיות חיים טיפה יותר שמחים. אני רוצה להודות לך ולהזכיר לך כמה אני אוהב אותך, חיים שלי, כמה את חשובה לי וכמה אני חי היום אך ורק בזכותך. חיים שלי, תודה על הכול. אני אוהב אותך הכי שרק אפשר ולא הייתי יכול לחיות דקה בלעדייך. שלך תמיד. בנך נחום".

מקור הכוח: האמונה והחברים

סמדר מספרת כי נחום היה ילד שאהב את החיים, אהב את בת הזוג שלו אילור והיה חבר נאמן ומסור. מאז מותו הפכו בת זוגו וחבריו לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. יחד הם עושים הכול על מנת לשמר את הזיכרון של נחום. "החברים כל הזמן אתנו, עוטפים אותנו בהתמדה ומסירות אין קץ. זה לא משהו מובן מאליו ושאלתי אותם למה הם עושים את זה. הם סיפרו לי שנחום תמיד היה הראשון להושיט עזרה, לא משנה באיזו שעה הוא תמיד היה שם עבורם, עשה הרבה גמילות חסדים, תרם למשפחות נזקקות. היה לו לב ענק שהכיל את כולם וזאת הדרך שלהם להחזיר לו. זאת הנחמה שלי, שיש לו שם טוב ולכולם יש זיכרונות טובים ממנו".

בכל יום שישי מגיעה סמדר לבית העלמין כדי לדבר עם נחום. "עבורי זה להיות איתו במקום שלו. אני מדברת איתו ומספרת לו, מרגישה אותו איתי כל הזמן. הוא מחזק אותי, נותן לי כוחות. יש שיגידו שאלה שטויות, אבל אני ממש מרגישה שהוא מחזק אותי מלמעלה ויש לו שליחות לעזור לי. הוא השאיר אותנו כואבים. אילור עדיין לא התאוששה ואנחנו בקשר קרוב מאוד ומחזקות אחת את השנייה. אני כול היום עם התמונות שלו, מתגעגעת ונזכרת בדברים שגורמים לי לבכות, אבל מיד מתעשתת וחושבת על הדברים היפים, על שטויות שנחום היה עושה, על כמה שהוא היה מצחיק".

האמונה, בת הזוג והחברים, שלא עוזבים אותם לרגע, נותנים לסמדר את הכוח להמשיך הלאה. "תמיד הייתי מסורתית, אבל בתקופה הקשה של המשבר הכלכלי נחום ואני התחזקנו מבחינה דתית. היום אני בעלת אמונה גדולה, היא זאת שמחזיקה אותי. לא הייתי מחזיקה מעמד בלי החברים של נחום, הם מלווים אותנו יום-יום ושעה-שעה, עד היום. אמרתי להם שלצערי הרב איבדתי ילד, אבל הרווחתי 24 ילדים. אני מרגישה כאילו אימצתי אותם והם באמת הילדים שלי. אני שמחה איתם באירועים החשובים והמשמחים בחיים שלהם והם תמיד מודיעים לי ראשונה על חתונות הריונות או לידות. זאת נחמה פרוטה, שמחזקת אותי מאוד".

ביחד הם עושים מגוון דברים לעילוי נשמתו והנצחתו של נחום. בכול ערב ראש חודש הם נפגשים לשיעור תורה וסעודה בבית של חבר אחר. אל הערב הזה מגיע גם הרב דוד שושן, שהפך בחודשים האחרונים לחבר של המשפחה. בנוסף הם חילקו משלוחי מנות בבתי החולים 'קפלן' ברחובות ו'אסותא' באשדוד, קיימו ערב סליחות אל תוך הלילה עם פייטנים ובכול ערב חג מארגנים ארוחות למשפחות נזקקות. "חשוב לנו להמשיך את הלב הענק של נחום ואת הנתינה הגדולה שהייתה בו. הוא היה ילד שאהב את החיים והחיים אהבו אותו. הוא הותיר חלל, הגעגוע רק הולך וגובר והחוסר שלו מתעצם מיום ליום. אם לא הייתה בי האמונה שהכול יהיה בסדר ושכול מה שקורה, קורה לטובה, כבר מזמן הייתי קורסת. איבדתי את הבן שלי, הדבר שהיה יקר לי יותר מכול, ועוד קודם לכן איבדתי את הבית, בקלות יכולתי להישאב למטה, כי כבר לא היה לי עבור מה לחיות. יש מכלול של דברים שעוזרים לי להיות חזקה: האמונה, התמיכה הגדולה מהסביבה והמחשבות החיוביות, אלה דברים שמחזקים ולא נותנים ליפול. אני בחרתי בחיים, החיים חזקים יותר מהכול".