בבחירות האחרונות הייתה שירן פרץ חלק מרשימתו של מאיר בן הרוש 'יבנה בתנופה'. אולם למרות העבודה המאומצת ולמרות איך שהדברים נראו, לכאורה, בשטח ברגע  האמת ציפתה להם אכזבה גדולה והרשימה לא זכתה אפילו לא למנדט אחד, ואפילו בן הרוש בעצמו נותר בחוץ. "אני לא מצטערת על שום דבר, התחברתי מאוד למה שהיה למאיר להגיד ולהציע והלכתי עם הלב שלי" אומרת השבוע פרץ "קיבלתי, אומנם, הרבה הצעות גם ממועמדים אחרים, אבל בחרתי ללכת איתו. מאיר דיבר על שיווין ועל חיים משותפים כולנו ביחד, דתיים וחילונים, תושבי וותיקים לצד תושבים צעירים, ואני הרגשתי שזה המגרש הביתי שלי".

נלחמת בכל החזיתות

פרץ (34) עובדת כבר 10 שנים כמנהלת מוקד והדרכות בסוכנות ביטוח. בשנים האחרונות, בשאר הזמן שלה, היא פועלת במרץ למען שוויון הזדמנויות וקידום אוכלוסיות מוחלשות. הכל התחיל, למעשה, בעקבות קשיים שהיא עצמה עברה במהלך הליך הגירושים שלה. היא העלתה פוסט הקשור באפוטרופסות הורית במקרה בו האב אינו מעורב בחיי הילדים ודיברה על שינוי חקיקה שיאפשר להורה השני, במקרה כזה לאם, לקבל את זכות ההחלטה הבלעדית בנושאים של חינוך ורפואה. "משם הכל התחיל. פתחתי קבוצה אליה הצטרפו עוד ועוד נשים והתאחדנו עם קבוצות נשים נוספות. הרמנו הפגנת ענק מול ביתה של השר איילת שקד, ותפרנו להפגנה לבוש מ'סיפורה של שפחה'. קיבלנו הד תקשורתי מטורף, וההפגנה סוקרה בכל העיתונים וערוצי הטלוויזיה. זאת הייתה מחאה שלא נראתה כמוה הרבה שנים". היא החלה לפעול בעיקר עבור אותן נשים, שחוות קשיים כאלה ואחרים ונתקלות לא פעם בחומות הבירוקרטיה והחקיקה הבעייתית. לימים הקימה את עמותת 'אמא ללא תנאים', שהיא יושבת הראש שלה. עם הזמן גילתה גם שיש לא מעט אבות שנפגעים ונתקלים בסוגיות כאלה ואחרות והרימה גם את הכפפה הזאת. "לאט לאט התגלו בפניי סיפורים לא פשוטים גם של גברים. ואני, כמי שהגדירה את עצמה כלוחמת למען הנשים, לא יכולתי להתעלם גם מהסיפורים הללו ומחוסר הצדק שהופך את האבות למסכנים. הגישה שלי השתנתה ופתחתי קבוצה נוספת, משותפת לנשים וגברים. כל החקיקה בתחום הזה צריכה לעבור עוד דרך ארוכה". ככל שהכירה מקרוב יותר משפחות וסיפורים גילתה פרץ שמדובר, למעשה, במכלול של קשיים, בנשים שחוות אלימות כלכלית, פיזית ונפשית, בבעיות עם הדיור הציבורי, בזכויות של נכים ועוד. "אם בהתחלה פעלתי רק מתוך הקושי האישי וההיכרות האישית שלי את המצב. אז בהמשך זה הלך והתרחב גם לתחומים אחרים, שפשוט לא יכולתי להתעלם מהם. בנוסף, כמי שסובלת הרבה מאוד שנים מכאב כרוני, הצטרפתי באופן טבעי לקבוצות העוסקות בזה וגיליתי שוב עולם שלם של עוולות, אז התחלתי לפעול גם בעניין הזה. אנשים חיים עם כאבים כרוניים בלתי נתפסים במשך שנים, כאבים שמשתקים אותם ומונעים מהם לחיות חיים שגרתיים, ולא מקבלים פתרונות. אני מבינה שאני לא יכולה להציל את העולם, אבל אם ניתנה לי הזכות לפעול אז אני יכולה לפחות לנסות".

"בעיני זה גרוע, אפילו ביזיון"

אל מערכת הבחירות האחרונה היא הגיעה בדיוק משם, מתוך העשייה הרבה והאג'נדה שהיא מנסה לקדם. "לצערי בעיר יבנה יש שני מעמדות, זה בולט לעין ואי אפשר להתעלם מהעובדה הזאת. צריך לקדם את האוכלוסיות המוחלשות, להעצים אותן ולגרום להן לראות שוב את העתיד. במסגרת הפעילות שלי אני שומעת בעיר סיפורים עצובים, על נשים שכל חלומן הוא רישיון נהיגה או צבע קיר חדש בבית. אלה דברים שעבורנו נשמעים טריוויאליים ומובנים מאליהם, אבל מסתבר שלא. אז אני יכולה לגור בירוקה, להתמקד בזה שטוב לי ונחמד, לשים מסך חוצץ ביני לבין כל אלה שלא טוב להם ולחיות בכיף. אבל ברור שאי אפשר להתעלם מהדברים האלה. בנוסף, כמי שמקדמת ייצוג שווה, צרם לי מאוד שאין מספיק נשים בתפקידי מפתח ובמועצת העיר ורציתי לשנות את זה".

.

והתוצאה היא שבסוף נכנסה רק אישה אחת. איך את מרגישה עם זה?

"בקדנציה הקודמת היו שתי נשים ועכשיו ירדנו לאישה אחת, בעיני זה גרוע, אפילו ביזיון. אני עדיין בהלם וקשה לי להבין איך הגענו למצב הזה. ישבתי בליל הבחירות בלשכה וכשהתחלתי להבין לאן אנחנו הולכים היו לי דמעות בעיניים. אני תמכתי בנשים שהתמודדו למועצה בערים אחרות, ושם התמונה הייתה אחרת לגמרי. וכאן ביבנה, למרות המודעות וכל הדיבורים שהיו סביב העניין הזה לפני, ברגע האמת זה לא צלח. אני, אישית, מרגישה שעשיתי כל מה שאני יכולה כדי לשנות את המצב. כמובן שיש גם תהיות, אולי הייתי צריכה להתחיל לפעול מוקדם יותר, אולי לעבוד יותר בשטח. כרגע זה כבר לא באמת משנה, לומדים מטעויות ומסתכלים קדימה. אני חושבת שראש העיר לא צריך לחכות לפעם הבאה ולהתחיל לפעול כבר עכשיו. יש עוד מגוון דרכים בהן ניתן לשלב נשים בתפקידים של עשייה והשפעה, זה המינימום שניתן לעשות, כבר עכשיו, כדי לתקן את העוול הזה".

יש לך הסבר למה זה קרה?

"אני חושבת שבבחירות הללו לא באמת הייתה זכות בחירה דמוקרטית. אף אחד לא הצליח לשכנע אף אחד, ואנשים הגיעו לקלפי במטרה לשים מועמד ספציפי שהם כבר היו נעולים עליו מלכתחילה, מכל מיני סיבות כאלה ואחרות. היו הרבה מועמדים ששמו ברשימות שלהם נשים במקומות ריאליים, וחבל לי שהם לא קיבלו מספיק מנדטים. דווקא הרשימה של צביקה, שלא היו בה כמעט נשים במקומות ריאליים, קיבלה את הכי הרבה מנדטים. לינה שרון שנבחרה ברשימתו של גבאי מייצגת אמנם את הנשים, אבל זה לגמרי לא מספיק. אנחנו צריכים נשים חזקות, שיעמדו על שלהן ולא יפחדו. צביקה מקסים ומדהים ואני מכירה אותו באופן אישי, כי הוא עזר לי הרבה בפעילות שלי בתחום הנשים. אבל הבחירה שלו שלא לשים יותר נשים במקומות הראשונים, זה משהו שבעיני צריך לתקן".

*הדברים נאמרו לפני פרישתו של יוסי לגזיאל שהכניסה למועצה את דורית בן מאיר.

זאת הייתה לדעתך סוג של הצבעת מחאה נגד מאיר שטרית?

"אני לא מדברת דווקא על שטרית. קמו מועמדים חזקים מול צביקה, אין בכך ספק בכלל. אבל משום מה תמונת המצב שהייתה בשטח הייתה שונה מאוד ממה שהיה בסופו של דבר בקלפי. ברגע האמת אנשים עשו בחירה שונה ממה שהם הבטיחו למועמדים כאלה ואחרים. בבחירות הקודמות מאיר בן הרוש הגיע לסיבוב שני מול צביקה והפרידו ביניהם 150 קולות בלבד. אז מה קרה הפעם? לדעתי המאבק לא היה שוויוני".

אז לא היה את השכונה הירוקה. היום אנשים שהגיעו לעיר לפני מספר שנים אוהבים את מה שהם רואים, אז הם הצביעו לגוב-ארי וחזרו לעניינים שלהם. הם לא מעורבים בפוליטיקה המקומית. אולי זאת הסיבה?

"אתה לא יכול להגיד, למשל, שמאיר שטרית הוא לא דמות מוכרת. בסופו של דבר אני רוצה להאמין שהציבור הלך עם האמת שלו ובחר מהסיבות הנכונות. עצוב לי שלא הפרידו בין הבחירה לראשות לבחירה למועצה. במקום לחלק את ההצבעה נתנו את כל הכוח למקום אחד וכך קרה שמועמדים חדשים, צעירים ומוכשרים לא קיבלו הזדמנות להיכנס למועצה. מספיק עם כל מה שמוכר וידוע, צריך לשנות את הגישה. אנחנו לא יכולים לתת למצב הזה להימשך ולתת לאנשים הקבועים לשלוט במועצה ובעיר. צריך לתת לאנשים להביע עמדות ודעות, אנחנו בעידן חדש ופלורליסטי ויש מקום למגוון תפיסות ודעות".

השלב הבא

ביום שאחרי הבחירות פרץ לקחה לעצמה יומיים כדי להתאושש, לעכל ולהיות קצת עם המשפחה. "וזהו, לאחר מכן קמתי חדשה. עכשיו אני ממשיכה לחשוב כיצד לפעול ואיך לקדם דברים. באופן מפתיע מאוד התחלתי לקבל הרבה מאוד הצעות לשיתופי פעולה, גם בעיר וגם מחוץ לעיר. כבר ערכתי מספר פגישות ונפגשתי עם פעילים ששמם נקשר במהלך מערכת הבחירות למועמדים אחרים. ישבנו יחד ובאווירה מדהימה פתחנו דף חדש ומשותף. העלנו יחד רעיונות, ישבנו על תכניות, אבל עדיין לא ביססנו שום דבר. ברור לי שנעבוד ביחד בשיתוף פעולה ונעשה דברים מדהימים למען העיר. מעבר לזה כמות האהבה שאני מקבלת מפתיעה אותי בכל יום מחדש, זה לגמרי לא מובן מאליו".

כבר חושבת על הסיבוב הבא?

"יש עוד הרבה מאוד זמן, אבל אין לי ספק שאני אהיה שם שוב ובכל הכוח. אני מאמינה שיקומו בדרך עוד הרבה נשים, וביחד נעשה את השינוי. נשים היום הוכיחו שזה לגמרי אפשרי לשלב קריירה, משפחה ופוליטיקה ביחד. אומרים 'אישה בונה-אישה הורסת' וזה לגמרי נכון בכל תחומי החיים, יש לנו הרבה מאוד כוח בידיים. יש לי זכות גדולה לפעול למען שינוי ואני אמשיך לעשות את זה".

מה החלום שלך?

"אני שואפת להגיע לכנסת. יכול להיות שאני קצת משלה את עצמי, אבל הנה עכשיו יש לי גם את האומץ להגיד את זה בקול רם וברור. יש בי את הכוחות, את החזון, את המוטיבציה והאדרנלין וגם את ניסיון החיים והדרך. אני מאמינה שמחשבה יוצרת מציאות, ואני אהיה חברת כנסת".