אולי הגיעה העת, למישהו שאינו טוב רק בדיבורים – אלא גם במעשים.

אולי הגיעה העת למי שיודע להגדיר יעדים ולעמוד בהם, לנהל מעקב אחר ביצועים ולהפיק לקחים, למי שיחזיר את עטרת ההתאחדות ליושנה – כארגון בעל משמעות, חשיבות ונוכחות לאומית על סדר היום הציבורי ועל שולחן מקבלי ההחלטות בממשלה ובבית המחוקקים. אולי הגיעה זמנו של מנהיג שבראש מעייניו יעמדו בוחריו וקהלו.

יודקה שגב: "האיש הכי מתאים. בוודאות"

לטעם רבים בחודשים האחרונים, דמות כזו מגולמת ללא ספק בשמואל דונרשטיין, יו"ר, מנכ"ל ובעלי 'רב-בריח' מיבנה, המתמודד על נשיאות התאחדות התעשיינים ומנהל קמפיין יעיל, החלטי ודומיננטי מזה מספר שבועות, תוך שהוא מצרף אליו קליברית שלא תסולא בפז בדמות ד"ר נורית הראל, יו"ר תאגיד 'ד"ר פישר'.

.

יודקה שגב, אלוף במיל', לשעבר מנכ"ל התאחדות התעשיינים ומי שמכיר את דונרשטיין היכרות קרובה מאד מזה תקופת חיים, יודע לומר עליו: "אני מכיר אותו למעלה מ-11 שנים, הוא הקים מפעל בעשר אצבעות מכלום. אדם עם לב זהב, תעשיין בנשמתו, אחד שעוזר לתעשיינים קטנים ובינוניים - כי הוא היה כזה, והוא מכיר את הקשיים שלהם ולכן הוא עוזר להם. הוא בוודאות האיש הכי מתאים בעת הזו לתפקיד נשיא התאחדות התעשיינים. חי ונושם תעשייה 24 שעות".

"השר יישב אתי כל הלילה"

דונרשטיין עצמו ידוע כמי שאינו שם חסמים ללשונו בבואו לציין מה לא טוב ומה טוב, להצביע על כשלים ולהציע פתרונות, לבקר ולבשר.

הוא רחוק מלהיות פוליטיקאי ומאמין שכמו שישראל מובילה בהיי־טק, היא יכולה להוביל בתעשייה. דונרשטיין חושב שמצבה של התעשייה המקומית אנוש אך הפיך. תכנית העבודה שלו כוללת פתיחת מרכזי גיוס של עובדים מומחים ב-4-5 מדינות בעולם, שיתנו מענה למחסור הקשה בעובדים מקצועיים במשק הישראלי.

הוא מדמה את מצב התעשייה בארץ למגדל דירות שעולה בלהבות. את עצמו, כמתמודד על תפקיד נשיא התאחדות התעשיינים בבחירות שיערכו בסוף ינואר, הוא מדמה לאיש שנחלץ למען בני ביתו ורץ היישר אל תוך הלהבות, בניסיון להציל את מה ואת מי שרק אפשר.

"כשאבחר לנשיא התאחדות התעשיינים המהלך הראשון שאעשה הוא להראות לתעשיינים את הדרך. אני תעשיין ותיק, יש לי ניסיון של 43 שנה והמניע היחיד שלי במרוץ הזה הוא להביא את היכולות שלי כדי שהמפעלים בארץ יהיו במקום המשגשג שהם ראויים להיות. מבחינתי זה צו השעה", הוא אומר.

.

לטעמו, המהלכים שייטיבו עם התעשיינים ויעלו את קרנה של ההתאחדות צריכים לכלול את הרחבת השורות, ולאגד תחת צל קורתה את התעשיות המסורתיות ואת תעשיות התוכנה וההייטק גם יחד: "אצרף להתאחדות את כל חברות ההייטק לצד התעשיות המסורתיות, מה שיאפשר למתג מחדש את תחום התעשייה, הנתפס כיום כתחום שמתאפיין במכונות, סרבלים ועבודת כפיים. כשאבוא בשם ההתאחדות לשר בממשלה כדי לפתור בעיה, לא אהיה הנציג של 13% מהתל"ג אלא של 40% מהתל"ג - כי גם חברות ההייטק והתוכנה יהיו איתי".

"כשאדפוק על השולחן ואגיד לשר שאני לא יוצא לו מהחדר עד שנפתור את הבעיות, השר יישב איתי כל הלילה ולא יגיד לי לבוא ביום ראשון. הוא ידע שאני מייצג מגזר ענק שמעסיק 1.5 מיליון עובדים. יהיה לנו כוח. אם התעשיינים שמשלמים להתאחדות יקבלו את התמורה על הכסף שהם משלמים לה - אני את שלי עשיתי", הוא מוסיף בלהט.

"הכל מתחיל במנהיגות" "לדעתי 60%-70% מהתעשיינים בארץ חושבים שההתאחדות לא רלוונטית - לא מייצגת אותם ולא פותרת להם את הבעיות. הייתי במפעל הזכוכיות 'פניציה' שבאזור התעשייה ציפורית שנקלע למשבר גדול בעקבות יבוא מתחרה מטורקיה. המפעל עמד להיסגר, המנכ"ל חיפש את ההתאחדות והיא לא הגיבה כפי שהתאחדות תעשיינים צריכה להגיב לאירוע כזה. גם ב'נגב קרמיקה' בירוחם, יו"ר ההסתדרות דאז אבי ניסנקורן נלחם יותר ממה שהתאחדות התעשיינים נלחמה כדי להציל את המפעל הזה מסגירה. הכל מתחיל במנהיגות ואני חושב שכבר הרבה מאוד זמן לא עומד בראש ההתאחדות מישהו שקשוב לצרכים בשטח".

'רב-בריח' – מכינוס נכסים בחזרה אל דרך המלך

לאחר ההצלחה הגדולה של 'רב-בריח' דעכה פעילותה העסקית תחת הבעלות וההנהלה הקודמות, ובשנת 2008 החברה הגיעה לכדי כינוס נכסים. דונרשטיין רכש אותה והחל בביצוע השקעות מאסיביות בפיתוחה בחמש חטיבות. היום היא מציעה מגוון פתרונות נעילה, ומייצרת אלפי דלתות ביממה - הרוב ללא מגע יד אדם.

במהלך 11 שנים הושקעו במפעל 390 מיליוני שקלים, כ-25 מיליון מתוכם באמצעות רשות החדשנות. המפעל רשם כ-40 פטנטים ועסוק כל העת במעבר לייצור רובוטי ממוחשב. "אנחנו לא מפטרים עובדים", אומר דונרשטיין, שמעסיק לא פחות מ־1,130 עובדים, "אנחנו מעבירים אותם מייצור להפעלת רובוטים, וזה מאפשר לנו להעלות את שכרם ולהגדיל את התפוקה והפריון".

ביורוקרטיה וחלמאות – לא בעולם המושגים

קולו של דונרשטיין (67) בולט בעשור האחרון בשיח הכלכלי, בין השאר על רקע המציאות הביטחונית בדרום: מפעל 'רב-בריח' החדש שבבעלותו נמצא באזור התעשייה הדרומי של אשקלון, שמרוחק קילומטרים אחדים מרצועת עזה.

עם הרקטות מעזה והאזעקות התכופות הוא למד להסתדר, אך מדבריו ניכר שההתמודדות הקשה שלו באמת היא דווקא עם השגרה שלו כתעשיין בישראל. כבר עשור שהוא מחכה שהמדינה תאשר לו הקצאת קרקע להרחבת המפעל באשקלון, באופן שיאפשר לו לקלוט בנוסף ל-800 עובדיו כיום עוד מאות נוספים. עם הביורוקרטיה, הרגולציה, הסחבת ועוד קצת חלמאות - הוא עדיין מחכה.

'רב-בריח' היא הפעילות המרכזית שלו, ובבעלותו עוד חמישה מפעלים באשקלון העוסקים בתחומי המסגרות הכבדה, מוצרי נעילה וגגות פלדה. מפעל נוסף, לייצור דלתות פנים, נמצא בכרמיאל.

המדינה מקדשת את תעודת הבגרות – על חשבון התעשייה 

גם המחסור החריף והמתמשך של כוח אדם מקצועי בתעשייה מהווה עבורו חזית הולכת ומתרחבת. "אם זה היה תלוי בי הייתי קולט מחר בבוקר עשרות עובדי יצור אך אין אותם", הוא אומר, "לפני 25 שנה באו העולים מרוסיה, וזאת הייתה עליה מצוינת שהתברכה בהרבה מאוד בעלי מיומנויות שהשתלבו בקווי היצור במפעלים. במקביל, כאן בארץ החליטו לדחוק את החינוך המקצועי הצדה לטובת 'עגל הזהב' - השגת תעודות בגרות.

בדור שלי, התלמידים הלכו לבתי הספר המקצועיים. אחרי שבאו העולים מרוסיה המדינה שינתה כיוון וקידשה את תעודות הבגרות. היום אנחנו מתמודדים עם מצב שאין לנו עובדים מקצועיים, ובו בזמן העולים מרוסיה שאיישו את קווי היצור פורשים לגמלאות".

לדעתו, המדינה הייתה צריכה להמשיך ולעודד לימודי מכניקה ומקצועות טכניים רבים נוספים, עם ההתאמות הנדרשות למשק: "בגרמניה 67% מהנוער עוברים דרך החינוך המקצועי והטכנולוגי, וכאן זה פחות מ-10% מבני הנוער".

"נשיא ההתאחדות לא צריך לדבר הרבה"

כשחוזרים עם דונרשטיין לנושא התנהלות התאחדות התעשיינים, הוא אומר: "ההתאחדות התנהלה כך שכמעט כל ההחלטות התקבלו על-ידי אדם אחד. כולם יראו את ההבדל בין מה שאני אעשה כנשיא לבין הדברים שנעשו עד כה. אני חושב שההתאחדות צריכה שיעמוד בראשה תעשיין מנוסה מאוד, כי ניסיון תמיד טוב יותר לפתרון משברים מאשר חוסר ידע שמוביל למשברים. אני רוצה שנשיא ההתאחדות לא ייראה בעיני הפקידות והשרים כפוליטיקאי, אלא כתעשיין.

נשיא ההתאחדות לא צריך לדבר הרבה, לא צריך לחשוף את עצמו כל הזמן ולדבר עם עיתונאים. לדעתי הוא אפילו לא חייב לדעת לדבר יפה - אלא להיות תעשיין אותנטי. אני חווה יום-יום את הבעיות של התעשייה, מכיר אותה מרצפת הייצור יותר מ-40 שנה".

הוא מוסיף: "לדעתי התפקיד הזה מיועד לקדנציה אחת. אחרי שאחזיר את ההוד וההדר, את הערכיות ואת הכבוד להתאחדות - אני בטוח שיימצאו תעשיינים בעלי שיעור קומה שיבואו וייקחו אותה אחריי".

תכנית העבודה של דונרשטיין כוללת מהלכים לחיזוק מפעלים קטנים תוך הפחתת הרגולציה והביורוקרטיה שמעיקות עליהם; שיפור כושר התחרות ועידוד הייצוא תוך קביעת שער דולר נפרד ליצואנים; קידום חדשנות, מחקר ופיתוח והשקעות הון לשיפור הפריון; קביעת תעריפים דיפרנציאליים למים, חשמל וארנונה לתעשייה; ותיקון החוק לעידוד השקעות הון כך שגם חברות קטנות שאינן עומדות ברף ייצוא של 25% מהתוצרת יקבלו מהמדינה הטבות בדומה למפעלים מייצאים.

"אדע לטפל גם בבעיית כוח האדם במפעלים", הוא מציין, "תעשיינים רוכשים מכונות במיליוני שקלים אבל אין מי שיפעיל אותן. אפעל לפתיחת מרכזי גיוס של עובדים מומחים ב-4-5 מדינות בעולם. הם יבואו לכאן ולצד פעילותם במפעלים הם יכשירו את העובדים המקומיים כך שידעו להפעיל מיכון חדש".

לא "שתו לי, אכלו לי"

דונרשטיין מבהיר כי לא יתנהל בתפקיד נשיא ההתאחדות לפי הקונספציה הפופולארית של "אכלו לי, שתו לי": "אבוא בגישה אחרת, אגיד שאני מביא למדינה צמיחה, שאם אפעיל שלוש משמרות במפעל והייצוא שלי יגדל, אשלם יותר שכר לעובדים והמדינה תגדיל את הכנסותיה ממסים. מקבלי ההחלטות הם לא אנשים חסרי אחריות. הם פשוט לא מבינים מה אנחנו עושים, כי אנחנו תעשיינים והם פוליטיקאים.

לא ייתכן שבכל שנה נסגרים כאן עשרות מפעלים, שהמדינה לא מאפשרת לנו להיות יעילים, כשמחיר התשומות מתייקר כל הזמן ובמקביל - הייבוא הזול של סחורות מטורקיה מתרחב".

מחוייבות חברתית

דונרשטיין גאה בפרס המעורבות בקהילה על שמה של פולה מוזס ז"ל לשנת 2019 בו זכתה 'רב-בריח'. כאשר עלה לקבל את הפרס, על קידום הספורט האולימפי בישראל, שב והדגיש את המחוייבות החברתית של תאגידים כלכליים. בשנים האחרונות תומך תאגיד 'רב-בריח' בענפי ספורט שונים - בין היתר הענקת חסות למתעמלת האמנותית לינוי אשרם, שזכתה באחרונה בארבע מדליות באליפות העולם.

את עיקרי מצעו לעתידה של התאחדות התעשיינים מדגיש דונרשטיין בנקודות הבאות:

• הרחבת תחום החדשנות לתעשיות • הקמת מרכז ידע וייעוץ טכנולוגי מתקדם, שילווה ויעמיד את הכלים לשדרוג קווי הייצור והטמעת טכנולוגיות מתקדמות ברצפת הייצור • חיזוק מעמד התאחדות התעשיינים - הפיכתה לגוף מאוחד עם תעשיית ההייטק והטכנולוגיה ויצירת חיבור אמיתי בין התעשייה המסורתית לתעשייה החדשה • הובלת פרואקטיביות ושירותיות - מתן תמורה מלאה לדמי החבר • שיפור ועידוד הייצור והייצוא בתעשייה • ניהול מלחמת חורמה בספקולנטים ובמוסדות הפיננסים שמרווחים על גב התעשייה במשחקי מטבעות • ביטול הרגולציה להעסקת פלסטינאים • מתן רשיונות לייבוא עובדים זרים לתעשייה להעלאת הפריון • בלימת החקיקה הפופוליסטית נגד התעשייה • העדפה לייצור מקומי במכרזים ממשלתיים • מניעת יבוא בהיצף והורדת מכסים • עבודה מועדפת לעובדי תעשייה, הכרה לצורכי מס בהוצאות א.צהריים וערב ובביטוחי שיניים וביטוחים רפואיים לעובדים

יו"רית 'ד"ר פישר' חוברת לדונרשטיין במרוץ לנשיאות התאחדות התעשיינים

כאמור, אם שמואל דונרשטיין ייבחר לתפקיד הנשיא הבא של התאחדות התעשיינים, ד"ר נורית הראל תכהן כסגניתו. הראל היא דור שני למשפחת תעשיינים, ומנהלת את תשלובת 'ד"ר פישר' ביחד עם אחותה, סיגל בר-און.

היא מכהנת כחברה בנשיאות התאחדות התעשיינים ועומדת בראשות המטה לקידום והעדפה של מוצרים ישראליים ('מטה כחול-לבן').

הראל: "גדלתי בבית שמאמין בתעשייה הישראלית, בסקרנות מדעית, במצוינות עסקית ובאחריות חברתית. אם רוצים להצליח - צריך לחיות ולהבין את התעשייה בישראל, את חשיבותה ואת תרומתה לעתידה ולעצמאותה של המדינה. צו השעה הוביל אותי לשילוב כוחות משלים עם שמואל דונרשטיין, שילוב כוחות המשקף יכולות משלימות של שני תעשיינים עם ניסיון רב ומצטבר, אשר נשען על בסיס היסטורי וקיים, חוצה דורות, טכנולוגיות וקטגוריות".