צילום: מד"א

                                                                                                    "כשגלים מגיעים לחוף הם מביאים איתם הרבה מים. המים האלה חוזרים לעומק דרך הזרם הנסיגה. הזרמים האלה קיימים בכל חוף עם גלים!

כאשר אדם מגיע לחוף בו אין מציל שיודע לאבחן ולראות את הקורה במים, הוא רואה אזור שנראה רגוע ושקט יותר משאר הים - לכאורה פחות גלים, צבע קצת יותר כהה.

אך שם בדיוק נמצא הזרם הנסוג!

השחיין נכנס למים, ובשניות הראשונות לא יבחין שהוא נסחף. אך כמו שאנחנו חווינו בעצמנו, תוך 5 שניות הוא יגיע למרחק 10 מטר מהחוף. וכשיתחיל לשחות בחזרה, הוא יגלה כי זה לא אפשרי.

גם לשחיינים מנוסים אין דרך לשחות נגד זרם של 2.5 מטר לשנייה – אז נלחמנו ונלחמנו ורק נסחפנו פנימה. מה שקורה בדרך כלל בשלב הזה, שהאדם שנאבק ונלחם מול כוח גדול ממנו, נכנס לפאניקה, ולבסוף טובע מבליעת מים ותשישות.

אגב, ישנם מקרים בהם זרמים חזקים מאוד יכולים להוות סכנה אף לאדם העומד במים בעומק שמגיע עד המותניים בלבד!

אז מה עושים? 1 – בשום שלב לא להיכנס לפאניקה. מתים מזה. 2 – לצוף. בניגוד למיתוס, הים לא סוחב פנימה (אל מתחת המים) אלא לוקח אותנו הרחק מהחוף. כל עוד צפים בצורה רגועה, הכל בסדר. הזרם לוקח אותנו על גבו.

המטרה שלנו היא לרדת מהזרם. לצאת אלכסונית בשחייה רגועה אל מחוצה לו. אם הזרם חזק מאוד, וקשה להיחלץ ממנו בשחייה, עלינו להישאר אתו עד שייחלש, דבר שיקרה אחרי 300/400 מטר. שם אנחנו צריכים להתרחק מהזרם, ולשחות בצורה רגועה בחזרה אל החוף.

לפני שנה אירעה טביעה בחוף בו התאמנו הבוקר, ובדיוק היכן שהמצילים אמרו לצוללי היחידה שהגופה תהיה - שם היא אכן נחה על קרקעית הים, בסופו של הזרם החוזר, שמהווה גורם ל-80% מהטביעות בים.

שורה תחתונה: אל תיכנסו למים במקום לא מוכרז, והישמעו להוראות המצילים, הם יודעים על מה הם מדברים. את הדגלונים המעצבנים האלה הם שמו בדיוק בשביל שלא תיסחפו פנימה. אם לא תשמעו להם - אני והיחידה נגיע, וזה כבר פחות כדאי.

שתפו והצילו חיים".

moshe manies/יחידת הצוללנים-זק"א.