צילום: IeSA

בשבוע שעבר חזרו ארצה 11 שחקני נבחרת ישראל בגיימינג, לאחר שלקחו חלק באליפות העולם בספורט אלקטרוני, שהתקיימה בטייוואן. בתחרות השתתפו 292 שחקנים מ-42 מדינות, בראש המשלחת הישראלית עמד עידו ברוש יושב-ראש העמותה לגיימינג תחרותי. ההשתתפות של המשלחת בתחרות היוקרתית התאפשרה בזכות חברת 'פלייטיקה', שהייתה הספונסרית העיקרית של הנבחרת הישראלית וחברת 'אסוס'. את התחרות סיימה נבחרת ישראל במקום ה-11 המכובד, יחד עם זאת מדובר בירידה לעומת השנה שעברה, אז סיימה הנבחרת במקום ה-9 בסיכום הכללי. את שלושת המקומות הראשונים תפסו נבחרות פינלנד, ערב הסעודית ודרום קוריאה.

 חברי הנבחרת הגיעו מוכנים לאתגרים הצפויים להם, לאחר אימונים רבים והכנות ממושכות. בטקס הפתיחה הניפו בגאווה את דגל ישראל. את היום הראשון לתחרות הם פתחו טוב, לאחר שהשחקן מיכאל קרקז ניצח את המשחק הראשון מול נמיביה. האתגר האמיתי היה במשחקים הבאים, מול תאילנד ושוודיה. במשחק הראשון מול שוודיה הוא שוב רשם ניצחון, אולם הפסיד את הסדרה בתוצאה 2:1 ולאחר מכן הפסיד גם את המשחק נגד תאילנד והודח מהטורניר. בהמשך היום צלחה הנבחרת את שלב הבתים ומחצה את דרום אפריקה ודנמרק. לאחר מספר משחקים נוספים, סיימו חברי הנבחרת את היום הראשון בתוצאות מדהימות, עלו לפלייאוף ומשכו את תשומת הלב של המתחרות, שהחלו לחשוש מעט מהנציגים של ארץ הקודש. גם היום השני התחיל בצורה מרשימה ביותר ובפתיחה חזקה מאוד של חברי הנבחר, עם ניצחון מוחץ על סעודיה ועל טייוואן. היום השני של אליפות העולם נחשב לקשה ביותר, בשל הקרבה לשלב הגמר והעובדה שהנבחרות הפחות חזקות כפר נופו ביום הראשון של התחרות. אולם לאחר פתיחה חזקה מול סעודיה וטאיוואן, נבחרת ישראל הודחה לבסוף מהטורניר בשלב רבע הגמר.

"מדובר בספורט אלקטרוני, שבו אנחנו משחקים בקבוצה של חמישה אנשים או אחד על אחד, מול מתחרים בכל העולם" מסביר חבר הנבחרת רועי קמחי "השנה האליפות הייתה בשלושה משחקים שונים, כאשר לכל משחק הז'אנר שלו, החוקים שלו והמטרות שלו. לכל שחקן יש את המשחק הספציפי שהוא הכי טוב בו, אליו הוא מתכונן ובו הוא משחק בתחרות".

בניגוד לישראל, רוב הארצות שלקחו חלק בתחרות העולמית הכירו בגיימינג כענף ספורט לכל דבר והן מתקצבות את ההתאחדות המקומית. גם שלושת המדינות שגרפו את המקומות הראשונים הן מדינות שהספורט האלקטרוני מוכר בהן.

רועי קמחי

זה משפיע על הביצועים של השחקנים?

"בוודאי. התקציב הזה מקל על חברי הנבחרות ומאפשר להם להתמקד במטרה, להשקיע הרבה יותר ולזכות במקומות הראשונים. לצערי, ישראל נמצאת הרבה מאחורה בענף הזה. הארצות שהתחרינו מולן, הן ארצות שמתייחסות לגיימינג כענף ספורט לכל דבר. אנחנו היינו צריכים לחפש ספונסרים ונותני חסות, הם אלה שמימנו לנו את ההשתתפות. השחקנים של הארצות האחרות לא צריכים לשבור את הראש עם עניין העליות, ומתמקדים רק במשחק. מעבר לזה שמשלמים לשחקנים כדי להתאמן, זאת עבודה לכל דבר. אנחנו לעומת זאת, צריכים גם לעבוד ולהתפרנס במקביל כך שזה מותיר לנו פחות זמן".

אתם מנסים לקדם את זה בארץ?

"כן, זה מה שאנחנו מנסים להשיג גם בישראל. כרגע העמותה לגיימינג תחרותי בישראל נמצאת בתהליכים מול משרד התרבות והספורט ונראה שהשלבים הם כבר יחסית מתקדמים. אבל כמו כל דבר בארץ זה תהליך שלוקח הרבה מאוד זמן. אנחנו זקוקים להכרה הזאת כדי להתקדם שלב ולהגיע למצב שבו ישראל תהיה בין המובילות בעולם. לא מתאים למדינה כמו ישראל לפגר אחר כל המדינות המערביות, בטח שלא בענפים דיגיטליים. אנחנו מקווים שנזכה להכרה בהקדם ובעקבותיה גם נצמצם את הפער".

 

איך אתה מסכם את חווית האליפות?

"הכרנו אנשים חדשים, הסתכלו על הטובים ביותר ולמדנו מהם. נפגשנו גם עם ספונסרים ועם אנשים שיש להם הרבה כוח בענף הזה. דיברנו גם עם שחקנים ממדינות אחרות, כדי להבין איך זה מתבצע אצלם. היה מאוד מרגש, מהנה ומלמד בו זמנית".

 

קמחי בן ה- 18, סיים לאחרונה את לימודיו בבית הספר גינסבורג האלון בעיר ועתיד להתגייס לצה"ל בחודש מרץ הקרוב. הוא התחיל לשחק במשחקי מחשב מגיל 8. "קיבלתי את המחשב הראשון שלי וחיפשתי מה לעשות איתו" הוא נזכר "אז הכל היה הרבה פחות מפותח מהיום והתחיל כתחביב, משהו להעביר איתו את הזמן בבית. היום מדובר כבר בהרבה מעבר לתחביב. הגיימינג תופס מקום מאוד מכובד ומרכזי בחיים שלי". וכן, התחביב הזה גרר, כמו ברוב הבתים, הרבה מאוד התנגדויות מצד ההורים, ריבים, סנקציות וחילוקי דעות.

תספר על זה קצת

"ההורים שלי תמיד חשבו שאני  מבזבז את הזמן. פחות יצאתי מהבית ולא ממש השקעתי בלימודים. ברגע שהייתי חוזר הביתה הייתי מדליק את המחשב ויושב שעות. למזלי הייתי תלמיד שהלך לו די בקלות גם בלי להשקיע, אז סיימתי עם תעודת בגרות סבבה. אבל היום אני יכול להודות שזה בהחלט פגע בלימודים. ההורים, כמובן, לא אהבו את זה וניסו לעצור את זה עשרות פעמים, כל פעם בדרך אחרת. אם זה לקחת את המחשב, לנתק את האינטרנט או להציב אולטימטומים. אני תמיד מצאתי דרך יצירתית לפייס אותם".

 

תוך זמן קצר הבין קמחי שהתחום הזה הופך עבורו הרבה מעבר לתחביב. בגיל 16 הוא ראה לראשונה את אליפות העולם, בסופו גם את הצ'ק המכובד שמקבלים המנצחים והחליט "לרדוף אחרי החלום" כפי שהוא מגדיר את זה. "הבנתי שגם אפשר להתפרנס מזה לא רע והחלטתי שגם אני יכול להגיע לשם ואעשה הכל כדי שזה יקרה. היום אני מתאמן שעות, זה ממש כמו כל ספורט אחר, שבו מגיעים להישגים רק בזכות אימון ארוך ואינטנסיבי. אז נכון שלא מדובר במשהו פיזי, אבל גם כאן אנחנו זקוקים למיומנויות ושליטה ואת זה אנחנו מפתחים".

הספורט הזה דורש יכולות מיוחדות?

"צריך הרבה קואורדינציה, מחשבה מהירה ואצבעות זריזות. מהירות המחשבה היא זאת שקובעת בסופו של דבר כי צריך לקבל החלטות משמעותיות בפרק זמן של שבריר השנייה ולבצע אותן".

מה ההורים אומרים היום?

"בסופו של דבר הם הבינו שזה לא ילך להם והם לא יכולים לעצור את זה. לאחרונה גם הם התחילו להתעניין יותר, בעיקר בזכות החשיפה התקשורתית לה זוכה ענף. אז הם כבר הרבה פחות מתנגדים ודווקא תומכים ומעודדים".

מה הסיכויים להצליח בענף הזה?

"הסיכויים להצליח בספורט הזה בארץ הם עדיין מאוד נמוכים. בעיקר כי קשה מאוד להצליח בלי הכרה ותמיכה של המדינה. אני, למשל, עוד מעט מתגייס והצבא יגביל אותי מאוד. אם היו מכירים בנו כספורטאים לכל דבר, אז כמובן שזה היה מקל ומאפשר לי להמשיך להתאמן. היום גם בלי התמיכה אנחנו במצב טוב, ואני מאמין שכשנקבל תמיכה נגיע לרמות גבוהות הרבה יותר. המדינה צריכה גם היא להבין את הפוטנציאל הכלכלי הרבה שטמון בתחום הזה היום. באליפות בטייוואן היו למעלה מ20 אלף מושבים באצטדיון וכולם היו תפוסים, זה מפתח את המדינה ואת תחום התיירות. לפי התחזיות הענף הזה ילך ויתפתח ויהיה בו הרבה יותר כסף בעתיד. כך שגם עבור ישראל זו השקעה בטוחה".