מי צריך אלבום חתונה?

הרבה צילומים, מעט תמונות

העידן הדיגיטלי שינה לחלוטין את האופן שבו אנו צוברים זיכרונות. מצד אחד, הצילום האיכותי זמין יותר מאי-פעם. כל טלפון הוא מצלמה משוכללת וכל ילד יכול להוציא פריים מושלם. מצד שני, היכולת שלנו לגשת ולחוות בקלות ובאופן מסודר הולכת ופוחתת. הגודש הדיגיטלי גובה מאיתנו מחיר. במקרה הטוב הזיכרונות שלנו נערמים ונאגרים בענן, במקרה הפחות טוב הם נשכחים בתוך הארד-דיסק של המחשב הישן שנזרק. זה אולי נראה טריוויאלי, אבל רובנו לא באמת מצליח להתמודד עם הכמות העצומה של המידע הוויזואלי הדיגיטלי שאנו צוברים, ובשורה התחתונה מה שלא נגיש, מסודר ומקוטלג בסוף הולך לאיבוד, וחבל.

ההבדל העיקרי בין העידן הדיגיטלי למציאות בה חיינו עד אמצע העשור הראשון של המאה ה-21 זו העובדה שפעם התמונות היו מודפסות וככאלו הן היו אובייקט פיזי. יש לעניין הזה הרבה חסרונות ידועים, אבל גם יתרון אחד מובהק וגדול – 'תמונה פיזית' נוטים לשמור ולקטלג ועשרות אלבומי התמונות שכל משפחה צברה עד לפני עשור וחצי הם ההוכחה הטובה ביותר בעניין הזה.

נכס ולא נטל

כשהעידן הדיגיטלי רק הפציע ראינו במדפי אלבומי התמונות נטל ולא נכס. המדיה הדיגיטלית נתפסה (בצדק) כחסכונית במקום וכמדיה שלא מושפעת משיני הזמן, ואנשים שמחו לוותר על האלבומים לטובת הארד-דיסק. אבל אז הסתבר שאנשים לא אוהבים לדפדף בהארד-דיסק. בכלל, המונח 'לדפדף' נעלם מהלקסיקון. היה משהו חם ומקרב בפעולה הזו והתגודדות לצד צג המחשב או הטלפון הרבה פחות נוחה. ברמה המיידית אנשים פשוט חזרו פחות לתמונות העבר – האינסטגרם של שבוע שעבר כבר לא ממש מעניין.

הפתרון שמסתמן בשנים האחרונות הוא חזרה לתיעוד באמצעות אלבום לאירוע. לא בהיקפים של פעם, אך כאשר צריך לתעד אירוע ולארוז אותו למזכרת – האלבומים לאירועים חוזרים ובגדול. כמובן שזה לא בדיוק כמו שהיה פעם. אם בעבר היה צריך לאגד תמונות מודפסות, היום כאשר המדיה דיגיטלית הרבה יותר נכון לערוך גרפית קובץ דיגיטלי ואז להדפיס. זה בדיוק השירות שאוונגרד עושה הכי טוב – לקחת את המדיה הדיגיטלית שלכם ולתרגם אותה לאלבום אירועים פיזי מהודר וחם שישמור על הזיכרונות שלכם בהישג יד.