בעבר כתבתי לא פעם על עניין הכלת רגשותיהם של הילדים.על פיתוח היכולת שלנו לראות את האירועים דרך העיניים שלהם.כך יקל עלינו לחוות את החוויות כפי שהם רואים אותם.

בפורים, לא מעט ילדים פשוט מפחדים.

במהלך הימים שלפני החג עובדות הגננות עם הילדים בגנים על סיפור המגילה, רעשנים, המן הרשע, על שירי החג, המאכלים האופייניים ובחלק מהגנים אפילו מוציאים תחפושות לצורך תרגול.  הילדים חוזרים הביתה מדקלמים שירים מפגינים ידע על סיפור המגילה ולכאורה הכל מוכן לימי החג. כמעט הכל. בחלק מהמקרים נפשו של הילד עדיין אינה מוכנה להתמודדות עם היום שבו העולם סביבו משתנה באחת. כולם עוטים על עצמם בגדים אחרים, על פניהם מסכות ולא ניתן לזהות מי זה מי.

כיצד ילד בגיל שנתיים מפרש את החג השמח ביותר?

ילדי הגן בני השנתיים והשלוש מתקשים מאוד להבחין בין דמיון למציאות.הם נהנים להתחפש אך קיים אצלם הפחד שהתחפושת הולכת להיות הדבר הבא הקבוע בחייהם. הרי עד היום לימדנו ותרגלנו איתם כישורי חיים, טקסי בוקר וערב. קמים מתרחצים, מצחצחים שיניים מתלבשים אוכלים והולכים לגן. גם ביום החג הכל אותו הדבר, מלבד עניין הלבוש. נכון שלבשנו את התחפושת יום קודם (או לפני)אבל באותו בוקר התחפושת משתלבת בטקס הקבוע, מתבצע שינוי במהלך שהוא כל כל שיגרתי וקבוע. הילד מאבד בשלב הזה את הביטחון העצמי. הופך להיות מפוחד. מפגין "אנטי" בוכה צועק משתולל.מדובר על אותו ילד שבגיל שנתיים יודע להפעיל את הטלפון של אמא נלחם כמו אריה קטן אם אחד האחים לוקח לו משחק, אך התחפושת פשוט משגעת אותו.הוא מבועת ממנה.הילד שלנו פשוט מפחד.

האם אני אהפוך להיות חתול באמת? האם המסיכה הזאת היא הפרצוף האמיתי שלי? האם החיפושית הענקית הזאת שלבושה כמו אמא שלי בלעה את אמא שלי באמת? 
מסיבה זו כדאי להעדיף תחפושות פשוטות ונוחות, בהן לנוחות ולפונקציונאליות יש תפקיד משמעותי. עדיף לבחור תחפושות המורכבות מכמה חלקים כדי לאפשר לילד הקטן ויסות ותחושת שליטה – הוא יכול להמשיך להיות "חתול" גם בלי הזנב, או בלי האזניים. חשוב להימנע ממסיכות ואיפור פנים כבד (בגנים עומדים על כך, ובצדק) ולהצמד לתחפושות של דמויות הקרובות לעולמו.

למרות האכזבה והכעס המאד מובנים של ההורים, במיוחד אם נעשו מאמצים גדולים להכין את התחפושת, חשוב לכבד את רצונם של הילדים ולא להפעיל לחץ. חשוב לזכור שהקטנים לא מגיבים "דווקא", החרדה שלהם אמיתית ומוחשית והם זקוקים להבנה ולהכלה ולא לביקורת וכעס. 

אז מה נעשה?

לא חייבים ללכת לגן עם כל התחפושת.אפשר להסתפק בחלק עליון ותחתון ואת כל השאר בשקית.נגיע לגן ונראה איך הוא מרגיש עם כל האירוע. משתלב ונח לו, נציע להוסיף את הפרטים החסרים. עדיין מתוח ומפוחד, נמנע. לא נעשה שום פעולה בעניין מתוך אילוץ חברתי.

אתם כהורים תהיו מאוד מתוסכלים מכל הסיפור. השקעתם, קניתם, סיפרתם לכולם על התחפושת המדהימה וברגע האמת הילד מסרב.נהלו את רגשותיכם בחוכמה.גם אם אתם מאוד כועסים וחסרי סבלנות אתם חייבים להפגין רוגע וסבלנות. הלחץ שלכם לא יסייע לו. בסופו של דבר נזכור. הילד הוא זה שמוביל את התהליך. ירצה יתחפש, לא ירצה, לא יתחפש.

הכינו אותם בערב שלפני. בדיוק מה הולך לקראת. הלבישו אותם. העמידו אותם מול המראה. הורידו את התחפושת ותנו להם להלביש אותה לבד. הכל בשלבים, לאט לאט, אין לאן למהר.

נסו להימנע מחשיפת הקטנטנים לתחפושות מפחידות ולמסכות – למרות הפיתוי והכיף לא כל כך מומלץ לקחת קטנטנים למסיבות פורים בהן יש ילדים גדולים יותר וכדאי להתמקד במסיבת הגן או במסיבות קטנות עם אנשים שהילד מכיר.

נזכור כולנו, בשבילנו פורים הוא חג מאוד כייף ושמח, אך לילד בגיל שנתיים מדובר על חג מעט מפחיד. לכן נכיל את רגשות הילד ונשקף לו שאנחנו מבינים מדוע הוא פוחד. נעשה הכל בכדי להרגיע אותו. הכי חשוב שנהיה רגועים בעצמינו.
וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר, וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם"-פרק ט,פסוק כ"ח.  מגילת אסתר

שלכם רגינה הגננת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו