.

בשבוע שעבר התפרסם סרטון שבו אשה יהודייה יוצאת מגדרה בעת שנחשפה ליהודי המניח תפילין בשטח הציבורי בנתב"ג, זו אשה שאינה סובלת מבעיות נפשיות, משכילה ובעלת תואר.

מעשיה גררו תגובות רבות בתקשורת ובכל מקום.כאב לי לראות את המעשה שמבחינתי קשה אך לא פחות את התגובות הקשות נגדה, אצלי היא ממשיכה להיות אישה שפויה, אך בניגוד לאנשים מסוימים החושבים שהמעשה מרחיק אותה מהם, אני חושב הפוך -שהמעשה מקרב אותה. בתת ההכרה היא מרגישה את הקירבה לתפילין ולמה שהם מסמלים, גם בה חבויה אהבה מוסתרת לה'. אין זה סוד שגם אם אביה נותק חיצונית מהנחת התפילין הרי סבא או אב סבא הניח אותם ככל יהודי. כאשר היא נתקלה בתפילין היא התחילה להרגיש ייסורי מצפון קשים על הניתוק ממקור המים  החיים, ייסורים שגררו את התגובה הבלתי נשלטת  ולכן התגובה לדבריה לא צריכה להיות על ידי שפיכת מים צוננים, אלא על ידי מחשבה חכמה כיצד לפתוח לה את הדלת, להרגיש לא רק בתת הכרה את הקשר לעם היהודי ולמצוותיו, אלא גם בגלוי.

הרצון של האדם עומד מעל הכל. הילדים הם הראי שלנו בכל. ששואלים ילד מדוע אתה עושה מעשה מסוים תשובתו:"כי אני רוצה". בכל זאת כאשר נתעמק ברצונות שלנו נגלה שאנו רוצים דברים שאנו מתענגים מהם, תענוג גם הוא מעל השכל.  אך השכל שלנו יכול לגרום לשינוי בתענוג. לדוגמא: קוקה קולה -אצל אנשים רבים היה "טעם החיים" כאשר שתו כוס קולה קרה נהנו כל רגע מהמשקה המרענן. אך מה קרה לאנשים שהבינו בשכלם שהקולה אינו טעם ידידותי לבריאות והשפיע על ליבם שלא להמשך אל המשקה, שלא להתענג מהמשקה וכאשר נגיש להם אותו הם ידחו אותו בנימוס, ההבנה השכלית גרמה להם לאבד את הרצון למשקה.

יהודים מרגישים ריחוק  מיהדות לא בגלל רצון נטו אלא מחוסר ידע. הגוף הגשמי מושך אותנו אל התענוג הגשמי ורואה בקיום המצוות גדר שעוצר אותנו ליהנות מהחיים, אין להם את הידע שיביא אותם להתענג בכל רגע מהחיבור האין סופי לבורא האין סופי.

בפרשת השבוע, פרשת שלח, מסופר על אחד המקרים הקשים ביותר שהיו לעם ישראל. משה שולח את טובי המנהיגים לרגל את הארץ, הם חוזרים עם מידע קשה שמסקנתם היא שאין כל אפשרות לחדור את טבעת ההגנה ולכבוש הארץ בגלל המבצרים והארץ אוכלת יושביה כי ראו לוויות רבות.העם שלקח קשה את התוצאות נענש ע"י ה' בעונש חמור. שלילת היכולת להיכנס לארץ ע"י פטירתם במדבר.

גדולי מפרשי התורה אינם מבינים מה היה חמור בדברי  המרגלים הרי הם הביאו את המידע כפי שהם ראו בעיניהם?

הרבי מליובאוויטש עונה שהיה כאן כשל מערכתי, הסתכלות שגוייה על התורה והמצוות. התורה היא התוכנית שעמו ה' ברא את העולם ואותו נתן על מנת שנפעיל את העולם בצורה נכונה. שרשרת המצוות שה' נתן לנו הם בוודאי ציוויים שאנו יכולים לעמוד בהם בדוגמת מעביד שלא יטיל על עובדיו מטלות שאינם יכולים לבצע, כי מטרתו שהעסק ישגשג ולא יכשל.

אם המרגלים היו חושבים שהם מסוגלים להיכנס לארץ-הם היו רואים זאת בשטח, הם היו מבינים שביצורים בונים אנשים חלשים שאין להם גורם הרתעה, הם היו מבינים שריבוי הלוויות נובע מהרצון של ה' להעסיק את העם  כדי שלא יבחינו במרגלים.

השכל היה מביא אותם לרצות את הדברים שכדאי לרצות. בימי ההמתנה למלחמת ששת הימים הרבי מליובאוויטש יצא בקריאה לדאוג שכל יהודי יניח תפילין וחסידיו שתרגמו זאת הלכה למעשה הקימו אלפי עמדות במרחב הציבורי להנחת תפילין,  הרבי רואה בתפילין מצוות מיוחדת השומרת על ביטחון העם היושב בציון. "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁםה' נִקְרָא עָלֶיךָ (אלו תפילין שבראש)וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ".גם היום בעת שאנו עוסקים יותר בביצורים מאשר בגורמי הרתעה,  כדאי שנשתמש בנשק התפילין כגורם הרתעה יעיל.

אפשר ללמד זכות על אותה גברת שתת ההכרה שלה גרם למעשה  שעורר  יהודים רבים להניח תפלין ושגרם לחסידים רבים לצאת ולזכות יהודים בהנחת תפילין.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו