.

לצערנו, אין כמעט שבוע שלכותרות התקשורת לא עולה מנהיג שסרח או שנחשד במעילה בתפקידו תמורת שוחד.

בשבועיים האחרונים עסקנו בפרשיות השבוע באישי ציבור סוררים שנטו מהדרך. תחילה בפרשת "שלח"-מעשה המרגלים, שהיו מנהיגי שבטי ישראל  ובפרשת "קורח", קורח ועדתו שמנו לא מעט אישי ציבור נכבדים. אשר יצאו חוצץ נגד מנהיגותם של משה ואהרון.

כאשר אנו מתבוננים בהבדל בין ההתנהלות של משה להתנהגות המרגלים, נגלה  שהם ראו את טובתם האישית.  היה להם רצון אישי לשבת וללמוד תורה ללא הפרעה, דבר שהיה נמנע מהם באם היו נכנסים לארץ ישראל והיו צריכים להתחיל לעבד האדמה, לדאוג לפרנסה ולביטחון.

קורח גייס את עדתו כדי שהוא יקבל פלח מכובד מעוגת השלטון לצד אהרון ומשה  ואילו משה רבינו, לאורך כל הדרך ראה רק את טובת הציבור מול עיניו והיה מוכן להקריב עצמו למען העם.

בפרשתנו, פרשת "חוקת ", אנו לומדים פעם נוספת על תפקידו של מנהיג אמיתי. במשך ארבעים שנה שבני ישראל היו במדבר, הם קיבלו את צרכי הקיום החיוניים שלהם בזכות  אהרון, מרים ומשה. בזכות אהרון -הגנו עליהם ענני הכבוד ואף דאגו לכיבוס וגיהוץ הבגדים. בזכות מרים- זכו לבאר מים שהשקתה אותם.  למזון- המן, זכו עם ישראל -בזכות משה.

לאחר פטירת מרים ואהרון פסקו ענני הכבוד ובאר המים, אך זכותו של משה גרמה לחזרת המים.  אצל אהרון ומרים המים והעננים היו בגלל הזכויות המיוחדות שלהם וכאשר הם נסתלקו מהעולם הם לקחו  עימם את זכויותיהם והבאר והעננים נעלמו. משה מעניק  לעם לא כבעל זכות, אלא כרועה נאמן המחויב לשרת את צאן מרעיתו ולכן גם לאחר פטירתו, כח הנתינה שלו נמשך והעם ממשיך ליהנות מהמן והמים כל זמן שנזקק לכך.

משה, המנהיג הראשון היתוה את הדרך למנהיגיי העם שבאו אחריו. ה"זוהר" אומר שבכל דור יש מנהיג שיש בו חלק ממשה, שרואה שכל מציאותו נועדה לשרת את אנשי דורו, לדאוג לגשמיותם  ולקשר אותם אל הרוחניות הבריאה.

מספרים על צדיק, רבי מאיר מפרישלאן  שכדי להגיע אל המעיין לטבילה, היה צריך ללכת על מדרון תלול וחלק, תמיד הצליח לשמור על יציבותו.  חסידיו ראו בכך מופת מהשמיים, משהו על - טבעי, אך היו צעירים שטענו שגם הם מסוגלים לרדת אל המעיין ולשמור על שיווי המשקל וכי אין כאן כח רוחני המסייע בידו. הם החלו ללכת אך מהר מאוד החליקו וכל מאמצם לשמור על שיווי המשקל נכשל, כאשר נשאל הצדיק כיצד הוא מצליח להחזיק מעמד ולא מועד למטה, הוא ענה: "מי שמחזיק למעלה לא נופל למטה"...

נשמה יהודית ירדה לעולם הזה כי רצונו של הבורא שהנשמה יחד עם הגוף יתמודדו עם קשיים ינצחו ויצליחו להאיר את חשכת הגלות, אך העולם הזה דומה למדרון חלק, המנהיג דואג שהעם יחזיק בו ויהיה מחובר אל הדברים הטובים שאפשר ליצור בעולם ולא יחליק וידרדר אל החושך והרע.

בשבת שעברה חל יום פטירתו העשרים וארבע של מנהיג הדור, הרבי מליובאוויטש, מנהיג שראה מול עיניו רק את טובת העם היהודי באשר הוא, מנהיג ששלח לכל פינה בעולם את שליחיו להאיר את הגשמיות והרוחניות של היהודים שגלו לשם, מנהיג שראה בכל יהודי שפגש נר דולק ודרש ממנו להאיר יהודים נוספים, להצית את הגחלת העמומה השוכנת בתוכם וכן אמר שכל יהודי הוא יהלום! לא התחשב בלבוש, בכל מראה חיצוני או בשפה.

 

צדיק גם שנמצא בעולם הזה נשמתו מאירה בעוצמה רבה את גופו ואת כל הסביבה, לכן גם לאחר שהנשמה מתנתקת מהגוף, הצדיק ממשיך להעניק כוחות לאנשי דורו, זו אינה אמונה אלא ידיעה, "פנסי הרבי"  הולכים ומתרבים,  זוגות צעירים עוזבים את הפינה החמה, המשפחה התומכת והמחבקת והולכים אל הלא נודע להאיר את יהודים עם אור של אהבת ישראל ללא גבולות שהרבי מעניק לנו להעניק לאחרים.