בלי קבלן, רק עם הקהילה: שטרית מתכנן פארק מים שני ביבנה

זה סיפור על יוזמה. על רעיון פורץ דרך, שמצליח להלהיב אחרים ולגייס אותם למשימה. זה סיפור על חשיבה מחוץ לקופסה, שמצליחה למצוא משאבים כדי להגשים חלום. אבל יותר מכל, זה סיפור על התגייסות קהילתית למען מטרה משותפת: בניית אטרקציה מקומית, מגנט לנופשים מהעיר ומחוץ לה, אשר ששמה אותה על מפת התיירות הארצית. 

עבור רוב הציבור היבנאי והישראלי בכלל, פארק המים יבנה הוא 30 דונם ירוקים עם בריכות שחייה, מגלשות מים, חדר כושר, מתקני ספורט וחוגים - מקום נפלא להעביר בו יום קיץ בחיק המשפחה. לא הרבה יודעים ש"פארק המים יבנה" הוא גם שמה של עמותה בישראל, בה חברות 1,300 משפחות אשר מימנו את הקמת הפארק המשגשג ואת פיתוחו. מי שהגה את השיטה בשנות ה-80 - ראש העיר דאז, מאיר שטרית, שמבקש שוב את המנדט העירוני - מתכוון לשכפל אותה ולהקים פארק מים נוסף.     

היוזמה להקמת הפארק הראשון עלתה במשולב, מצד ההנהגה העירונית והתושבים עצמם. האחרונים יוצגו אז על-ידי ועד השכונה נווה אילן בהובלתה של חוה בראל, כשלעצמה שם דבר בעיר. כדי להשיג את המשאבים לפרויקט השאפתני אך לשמר אותו ככזה השייך לתושבים, כך שגם מחירי הכניסה לא יהיו בשמיים, הציע שטרית לוועד מתווה יצירתי:

1. הפארק יוקם על-ידי התושבים עצמם דרך הוועד, ולא על-ידי קבלן. כך יובטחו בנייה והפעלה ברמה איכותית, ולא למטרות רווח.
   
   
2. הוועד יקים עמותה שתפעל למטרה זו - תקים את הפארק ותפעיל אותו.
   
   
3. הוועד יגייס אלף משפחות לפחות, כשכל משפחה משלמת אלף דולר עבור מניה בפארק המים. כך יגויס סכום של מיליון דולר להקמת הפארק.
   
   
4. לפחות שליש מהמשפחות החברות בעמותה תהיינה מיבנה הוותיקה.
   
   
5. אם אכן יגויס הסכום שננקב ובתנאים שננקבו, תעמיד העירייה לרשות העמותה קרקע להקמת הפארק ותממן את תכניות הבנייה.

הוועד לא בזבז זמן: הוא התדפק על דלתות הדיירים עד שהגיע למניין המיוחל, כאשר שליש מהמשפחות אכן משתייכות ליבנה הוותיקה. מאחר שסכום מיידי של אלף דולרים לא היה טריוויאלי לכולם, הוועד הגיע להסדר מיוחד עם הבנק, וזה העמיד לרשות המשתתפים בפרויקט הלוואה בגובה הנדרש, שתוחזר בפריסה של 24 תשלומים.

משהושג מלוא הסכום נחתם חוזה בין ראש העיר שטרית לבין הוועד. לרשות העמותה הועמדו הקרקע ומשאבי התכנון, והוגדרו עקרונות יסוד להפעלת הפארק. בין היתר נקבעה חובה למכור כרטיסי כניסה לכל המעוניין במחיר הממוצע הנהוג באתרים דומים באזור, כמו גם לספק שירותים ברמה נאותה לרווחת הנופשים.

פארק המים, מהיפים שיש בארץ, עמד על רגליו והתפתח מאז ללא היכר. הוא מפעיל מערכת נרחבת של חוגים לצעירים ולמבוגרים ומספק שירותים מגוונים. הפארק מהווה מקום מפגש נעים ואהוב, אתר מועדף לימי הולדת. זמרים, להקות ואמנים מופיעים על בימתו. הפיתוח כולו, ממש כמו ההקמה, נעשה באמצעות הוועד והעמותה. חבריה נושאים בעלויות, בצד תשלומי המסים לעירייה. עד היום רואים המייסדים בפארק את ה"בייבי" שלהם, פרי יוזמתם ועמלם, מקור גאוותם.

המודל שיושם בפארק המים ביבנה המחיש לרבים כיצד ניתן לרתום את הקהילה לפרויקטים נפלאים לרווחתה, ואפילו ללא עלויות גרנדיוזיות. הוא לבש צורות ותצורות שונות ומומש במחוזות מפתיעים, כמו קבוצות ספורט שייסדו והקימו תושבי שכונה או יישוב. כעת ייתכן שייושם שוב ביבנה עצמה, ולאותה מטרה בדיוק.

נוכח הגידול באוכלוסייה היבנאית, יש הצדקה לפארק מים נוסף. לשם מכוון מאיר שטרית, שמתמודד שוב על ראשות העיר. גם אחרי שהוביל מהלכים גדולים בהרבה בליגה הארצית - בשבתו כשר אוצר, פנים, חינוך, תחבורה, משפטים ושיכון - הוא משוכנע כי הדרך הטובה ביותר לשחזר את ההצלחה היא לכנס שוב ועד מיוחד, ולהקים גם את הפארק השני באמצעות התושבים עצמם. שטרית משוכנע כי במקרה זה, עדיפה הקהילה על הקבלן, אשר יראה לנגד עיניו בעיקר את שורת הרווח ועלול להפקיע מחירים, להעמיס מבקרים או לחסוך בעלויות השירותים.