ההחלטות לקראת יום ההולדת

האם העץ מיועד לבניית  גשר או חומה? האם הנחל הזורם במרכזו של השדה מפלג  או מרווה ומחבר? האם  זחל הוא כלי תחבורה של שלום או כלי מלחמה ? האם התקשורת היא מעצימה פילוגים או יוצרת חיבורים? והאם חומר הנפץ שייך רק להרס וחורבן או גם לבניין?

התשובה לכל השאלות היא אחת. הדבר תלוי בבן האנוש! לאדם יש כוח  עוצמתי בו הוא יכול לבנות בצורה מדהימה או שמא יכול גם ליצור כלים הרסניים.  

במסגרת חשבון הנפש של חודש אלול, טרם יום הולדת העולם, בואו ונבדוק כיצד משתמשים ונראים הכלים הללו.

הגשר יכול לחבר פיזית בין אנשים שכבישים או נהרות מפרידים בניהם, אך יכול לשמש כגשר לכיבוש ויצירת הרס מעבר לנהר.

עם עצים אפשר לבנות את חומת ברלין שתקרע את העם הגרמני לשניים ואפשר לבנות עמו גשרים מעל הנהרות החוצות את העיר פריז ולחבר את תושבי העיר החיים  משני צידי הנהר.

כפי הכתוב בישעיה^]: "וכתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה".  בעת הגאולה יהפכו כלי המשחית לכלי שלום וכבר היום אפשר לחבר לזחל מחרשה במקום להרכיב עליו את כלי הירייה.

התקשורת יכולה ליצור פילוג ולהעצימו . לדוגמא ,בשבוע שעבר היה ויכוח בנושא בניית גשר בשבת . הטענה העיקרית בעד הבניה בשבת נבעה מהצורך שלא ליצור פקקים....  ומה עם כל הפקקים שמשביתים את העיר תל אביב כל יומיים בגלל הפגנות ,עצרות, צעדות ומחאות? כלי התקשורת יכלו לדמות זאת לשאר הפעולות הלגיטימיות ,כאשר הפקקים הם חלק מחיי תושבי תל אביב והסביבה  ולשמר את הגשר למטרת מתכנניו כגשר המחבר בין  תושבי העיר, או להעצים על גביו  את מחלוקת השבת בהדגשת הסבל הנוראי המיותר של הנוסעים באם לא תבוצע העבודה  בשבת ולשמר את הגשר כמפלג בין תושבי העיר.

חומר הנפץ ,עמו הורסים חלקים נרחבים בעולם, נוצר ע"י מולוטוב למטרות שלום ,לפרוץ דרכים ,ליצור חיים ,אך האנושות השתמשה בו לרעה.

השבוע חל יום הולדתם של מייסדי תורת החסידות, הבעל שם טוב ונכדו הרוחני -רבי שניאור זלמן -הרבי הראשון של חב"ד. בתקופה ההיא, לא הספיק הלימוד המעשי של התורה והמצוות כדי לקיימם כיאה, כי יצר הרע יצר וירוסים רוחניים חדשים שפגעו ברגש האהבה ויראת ה' וגרמו לאנשים להתאהב מההנאות הגשמיות של העולם ולהתעלם מביצוע חלק מהמצוות. ?

 החסידות האירה את השכל באור חדש שהשפיע על הלב, שיצר אהבה לאבא האהוב =ה'. שיצר רצון ושמחה למלא אחר רצון ה'.

דרך שכלית /רגשית , שמראה לנו לפחות בראיה השכלית שלנו, מה עומד מאחורי כותלי העולם ומהם המשימות שיביאו אותנו לעולם שכולו טוב.

אחד הדברים שהחסידות מאירה בפרשה ,פרשת" כי תבוא" ,היא מצוות הביכורים, שאדם מביא את היבול הראשון והמובחר מפירות ארץ ישראל אל בית המקדש, אך שם יש התניה מעניינת- שמחה! לא מספיק שאתה מסודר ,לך יש מטעים ואתה מאושר. בעת הכניסה לארץ ,בימות יהושע  ארבע עשרה שנה לא קיימו ראשוני המתיישבים את המצווה  ,עד שאחרון היהודים לא התיישב בנחלתו  ונטע את כרמו , .

עם ישראל אינו עם של אסופת אנשים שמצא מקום נח להקים את חייו, עם ישראל זו משפחה אחת, כגוף אחד, שכאשר ליהודי אחד רע ,אפילו ציפורן אחת כואבת ,הראש חש כאב. במצוות ביכורים יש את החובה לשמוח, כאשר יהודי אחד עדיין לא שמח, לכולם חסרה השמחה ואין אפשרות לקיים את מצוות ביכורים.

המציאות שישנם יהודים משתמשים בכלים כדי לפלג במקום לחבר- שייכת לחלום, בחודש אלול אנו תוקעים בשופר על מנת להתעורר ,לצאת מהחלום אל אמת החיים.

פעם אמר אחד מהרביים של חב"ד שהדרך להתמודד עם חלום קשה הוא להתעורר, בואו ונתעורר  על ידי קול השופר ונמצא את הדרך המשותפת על מנת לחיות באחווה ולא נתעורר מאזעקות כאשר אוייבינו מזהים את חוסר האחדות ומרשים לעצמם לנסות לפגע בנו. נשתמש עם הכלים העומדים לרשותנו  לחיבור ואהבה.