.

האם מי שמאמין-לא מפחד, סימן קריאה או סימן שאלה?? האם האמונה בה'  מגבירה את הביטחון האישי או יוצרת פחד?

כפי שהזכרנו בעבר, יש גישות שונות כיצד להתייחס לחודש אלול ועשרת ימי תשובה. ישנם הרועדים מיום הדין, חוששים שהחובות שלהם לבורא עולם  כבדים מהזכויות, חוששים מהעונש ורואים את עשרת ימי תשובה כימים נוראים ומפחידים לקראת ההכרעה הסופית ביום הגדול, יום כיפור.

וישנם יהודים העושים את חשבון הנפש בחודש אלול ומכירים את המאזן שלפעמים הוא שלילי, אך אינם מפוחדים ממה שטומן העתיד, אלא מפיקים את הלקחים,  חושבים ועסוקים ליצור ימים ומעשים טובים יותר.

אכן ,ישנם יהודים, שהאמונה חבויה עמוק בתוכם וחיים במקומות שראש השנה ויום כיפור לא מדבר אליהם ועל כן אינם חוששים מימי הדין .כמו אותו ילד קטן שאינו מודע למשפט הקרב ובא וישן רגוע, בעוד בני משפחתו טרודים ועסוקים לזכות בדין.

 ישנם יהודים שמכירים ומודעים למציאות הבורא, השגחתו ושליטתו בעולם, אך אין בכוחם להתמודד עם יצרם הרע הגורם להם למרות את דבריו ואזי- מפחדים מעונש על התנהגותם הלקויה.

אכן כיצד נאמין ולא נפחד?

בתחילת השבוע חגגנו את ראש השנה, חג שנקרא גם בשם יום הדין, בערב החג  הסתיימה שנה . לפני מספר שבועות קראנו בתורה " אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה'  אֱלֹקֶיךָ ..ָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה  " הרבי הזקן "בעל התניא" שואל: מדוע התורה מדגישה עד אחרית שנה ולא עד בלי די? אלא, התורה רוצה להדגיש ששנה היא יחידת זמן משמעותית  ובכל שנה, בראש השנה, נכנסים ליחידת זמן חדשה, העולם מקבל חיות חדשה.

כדי שאדם יוכל להתחיל את המעגל החדש יש בידו לעשות חשבון נפש בסוף המעגל הקודם, כמו שבעסקים אין אפשרות לתכנן את שנת העסקים הבאה ללא מאזן של השנה הקודמת כך בחיי האדם הוא צריך להכיר את הישגי העבר על מנת לתכנן את הרצונות והמטרות שלו לעתיד.

יום ראש השנה הוא יום שאנו ממליכים את ה' מחדש למלך עלינו, כאשר אנו מבינים במוחנו ומרגישים בליבנו שיש מישהו מעלינו המנהל את העולם ואנו צריכים להתאים את הרצונות שלנו לרצונותיו. באופן טבעי אדם מאוד לחוץ כשצריך להתמודד עם חייו לבדו, הוא לחוץ מהיכולת להתמודד עם קשיי הפרנסה ולהילחם על הבריאות כנגד המחלות הרבות הקיימות מסביבו, הוא צריך להתמודד עם קשיי חינוך ילדיו בעקבות החשיפה הרבה לידע שעלול להזיק לחינוך. בראש השנה אנו ממליכים את ה' כמלך עלינו ומבינים שיש לנו ראש, שיש לנו מלך מלכי המלכים  שסומכים עליו, שכאבא טוב ידאג לכל הצרכים שלנו, גם בגלל רצונו להיטיב עמנו וגם בגלל יכולתו ליישם את הדברים.

יום ראש השנה אנו מסכימים להברא מחדש, מתבוננים במידותינו מהעבר ומודעים לכך שאנו מסוגלים להשתנות.

אדם צריך להכיר את עוצמתו האדירה ”כממליך מלכים”. עם סיום השנה הקודמת נגמר תקציב השפע לעולם שניתן בראש השנה הקודם ורק חיות מינימלית לקיום העולם גורמת להמשך קיומו. תקיעת השופר בראש השנה מהווה את המעשה המרכזי שבו אנו מכתירים את ה' מחדש כמלך עלינו, הכתרה שנותנת לו את הרצון להביא שפע חדש לעולם, שפע שלא היה בשנה הקודמת.

השבת אנו קוראים בתורה את פרשת וילך, ששמה מבהיר לנו כי אסור לעמוד על המקום, צריך ללכת, להתקדם. עשרת ימי תשובה שהשבת הזו נקראת "שבת שובה" גם היא מבהירה לנו שצריך לשוב, לעשות מאזן, לראות היכן עומדים וללכת, להתקדם.

מי שמאמין וממליך את ה' כמלך עליו ומשתדל לבצע את רצונותיו -אינו מפחד מהקשיים הרבים בעולם הזה, כי ה' עומד מאחוריו ודואג שכל אשר יעשה יצליח.

 גמר חתימה טובה.