אחרי אתנחתא קלה בת שבוע חזרה מכבי יבנה לסורה וספגה הפסד נוסף, חמישי במספר, אם לא לוקחים בחשבון את קבוצת הנוער של אום אל פאחם שממשיכה לספוג תבוסות גם מהאחרות. שוב פעם יצאה יבנה למשחק על כל הקופה ושוב חזרה עם הזנב בין הרגליים. נכון, היו דקות טובות לקבוצה ואפילו מעט הזדמנויות אבל שוב ספגה יבנה שערים טיפשיים, נטולי כל הגיון בהגנה וללא כל סגירה מינימלית ופשוטה ולא שבהתקפה המצב יותר טוב. מסירות חסרות תוכן ובעיקר הליכה אחורנית, היו מנת חלקם של שחקני הקישור וההתקפה. לא פחות מ 300 צופים יבנאיים החליטו להמשיך ולתמוך בקבוצה גם ברגעי המשבר אבל גם הם לא יכלו לסייע יותר מדי. וכמה מסכנים האוהדים. חזרו מאוכזבים מהסופרלנדמדי פעם היה עידוד חלש, ניסיונות לתופף ולעודד אבל עם איך שהקבוצה נראית לאף אחד לא היה חשק לעשות כלום, רק לצפות במשחק ולהתפלל. זה נכון שתיקו היה משקף יותר את התוצאה אבל לפעמים צריך גם קורטוב של מזל מאשר טון של שכל. עכשיו, כשהקבוצה נמצאת במעמקי הטבלה חייב לבוא שינוי בקבוצה. נותרו 7 משחקים בסך הכל וביבנה חייב להיות זעזוע. משהו שיעורר את השחקנים. גם במצב כל כך קשה כשהפסד רודף הפסד מגיע קהל שמעוניין לראות את יבנה נשארת בליגה. עם היכולת הנוכחית, ליבנה אין שום סיכוי. אין מחויבות, אין מלחמה, יש יותר מדי עיסוקים בדברים שוליים וריבים פנימיים. למאמן יוסי זוזוט יש את האתגר הגדול מכולם מאז שמונה למאמן. להוציא את יבנה מהמצב אליה היא נקלעה. בתור הסמכות המקצועית הכל נופל עליו, ככה זה בכדורגל. הבעיה שנראה כי כרגע אין לו את הכלים הנכונים לצאת איתם למלחמה. לדוגמא, השבוע נגד ראשון לציון, אין אפילו שחקן אחד שאפשר לציין לטובה. אף שחקן לא לקח על עצמו את המשחק. אף שחקן לא בלט מעל השאר ובטח שאף שחקן לא הציג יכולת טובה מעל המשוער. במאני טיים צריכים לעלות גברים שיביאו את התוצאות אפילו בשיניים אבל זה לא קרה ביבנה. אין ספק שהשחקנים רוצים אבל לא נראה שכרגע הם מסוגלים. המערכת כולה לחוצה בצורה מטורפת וכל הפסד גורר אחריו לחץ עצום נוסף. מסתבר שגם פסיכולוג הספורט לא עוזר לקבוצה או כמו שאמר השבוע אחד השחקנים "אנחנו לא צריכים פסיכולוג אלא פסיכיאטר". שוקי נגר. הפנים אומרות הכלכאמור, יבנה הגיעה למשחק כשהיא עם הגב לקיר ובידיעה כי הפסד יחזיר אותה למקום ה 15 ממנו יורדים ליגה. הפועל ירושלים שיחקה נגד צעירי אום אל פאחם וכצפוי כבשה 6 שערים. המשחק בין יבנה לראשל"צ נפתח כשאף קבוצה לא מצליחה לפתח משחק נורמלי ועם הרבה איבודי כדור. המחצית הראשונה הייתה חלשה להחריד אבל ממש רגע לפני הירידה למחצית נכנס שלומי אזולאי לרחבה, עבר בין שחקנים ללא מפריע ומ 10 מטרים בעט פנימה וזה 1-0 מאוד מאוד מתסכל עבור היבנאים שירדו עם המון אכזבה לחדר ההלבשה. מסתבר כי בתוך החדר הלבשה התרחשה דרמה לא קטנה כאשר מאור פרץ ותומר ירוחם החלו להתווכח ביניהם. לאחר מכן החליט זוזוט כי ירוחם יוחלף על ידי גבי אדרי שנכנס למשבצת המגן הימני. את המחצית השנייה פתחה יבנה יותר טוב ושלטה יותר במשחק. מאור פרץ עבר לשחק בקישור ושוקי נגר חזר לעמדת המגן השמאלי, מה שהפך את הקישור להרבה יותר אטרקטיבי. אנטוניו לאחר השער שכבש. גם זה לא עזר ליבנה בדקה ה68 הגיע הרגע המיוחל כאשר יוסי אופיר הרים כדור לאנטוניו פבלוב שנגח מתוך הרחבה בעוצמה ולא הותיר ליוסי שקל (אקס יבנה כמובן) שום סיכוי וזה 1-1 מאוד מעורר ומעודד. בהמשך הזמן המשחק התנהל על מי מנוחות ובדקות האחרונות של המשחק אוהדי הקבוצה כבר בדקו תוצאות על מנת לראות איפה תמוקם יבנה בפלייאוף התחתון. אבל הם לא לקחו בחשבון את הדקה ה88. ערבוביה בתוך הרחבה גרמה לבלם היריבה איתי טואף לדחוק רגל פנימה ולכבוש עבור הראשלצים את שער הניצחון. כמובן שלאחר מכן יבנה לא עשתה יותר מדי וזה נגמר 2-1 קשה מאוד ואכזרי עבור מכבי יבנה. מיד עם השריקה נשכבו מספר שחקנים על הדשא ולא האמינו שגם את המשחק הזה הם הצליחו להפסיד. מדהים לראות שבמשחק אחד ספגה יבנה שני שערים בדקות האחרונות של כל מחצית. בניגוד לפעמים קודמות, הפעם האוהדים אפילו לא צעקו, קיללו או אפילו הביעו אכזבה מהקבוצה. האפתיות השתלטה על היציע. בסיום המשחק נוצרה מיני מהומה ליד חדר ההלבשה כאשר הורה של אחד השחקנים התעצבן אך מהר מאוד הרגיעו אותו מספר מקורבים. ההפסד לראשון לציון קבע כי יבנה תסיים את הליגה הסדירה במקום ה 15 (שמוביל בתום העונה לליגה א') ואת המשחק הקרוב תשחק יבנה מול ראשון לציון וכן, שוב בסופרלנד. כפי שהטבלה מראה הכל צפוף, כל קבוצות הפלייאוף התחתון נמצאות בסכנת ירידה ואין לאף אחת תעודת ביטוח לכן כל משחק הוא על 6 נקודות. ביבנה חייבים להתאפס על עצמם לפני שיהיה מאוחר מדי. לליגה א' זה בטוח, אף אחד לא רוצה לחזור.