מכבי יבנה סוגרת סיבוב

צילום- חסדאי כהן

איזה סיבוב מטורף זה היה. היה בו כמעט הכל מהכל. הצלחות, אכזבות, סיפורים, סקנדלים, מעורבות של התקשורת הארצית וכן, גם כדורגל. אמנם אנחנו פחות ממחצית הדרך (לא לשכוח את הפלייאוף) אבל תמיד נחמד לחתום סיבוב עם מעט מהדברים המרכזיים שקרו בו.

השיבה הביתה

חשבנו שזה כבר לא יקרה לעולם אבל זה אכן קרה. מכבי יבנה חזרה לשחק בבית שלה. הבית האמיתי שלה ולא נס ציונה. אמנם הכמות עדיין נמוכה (2000 בסך הכל) אבל ישנו יציע נפרד מאחורי השער הדרומי, יש חדרי הלבשה חדשים לחלוטין לשתי הקבוצות בחלק הצפוני, חנייה הרבה יותר מסודרת, כסאות פלסטיק, מזנון מסודר ואפילו שירותים נורמליים. חסרה עמדת שידור (על פי התקנון) וההגברה היא ארעית. כל זה כמובן לא משתווה לזרקורים שמאירים את כל העיר בכל פעם שיש משחק. מאז החזרה ממוצע הצופים עומד על יותר מ 1000 למשחק שזאת כמות גדולה בכל קנה מידה לליגה. בכלל, מיותר לציין שאין כמו לחזור הביתה.

שבת שלום

מה לא נאמר ונכתב כבר. יבנה יצאה למשחק חוץ ברמת השרון. ההתאחדות איחרה את המשחק מהשעה 14:00 לשעה 15:00. לאחר שלא מצא מקום ללון בו בשבת, עזב המאמן יוסי זוזוט את המשחק המחצית כשהתוצאה הייתה 1-0 ליבנה. המשחק עצמו שודר בחלקים בערוץ 5, שם לא ריחמו על המאמן וביקרו אותו באופן חריף מאוד על עזיבתו את המגרש. יבנה הפסידה 3-2 אבל זוזוט הפך למרואיין מבוקש בימים שלאחר מכן ואף הפך לנושא הדגל בכל עניין השבת גם ברמה הארצית. הנושא עלה וממשיך לעלות בכל פורום אפשרי בעד ונגד המשחקים בשבת ובעצם עד היום ממשיכים לדון בכך.

המשחק- הפועל פ"ת

צפוי ביותר. מבין 15 המשחקים, הניצחון 4-0 היה הכי לא צפוי שיש. יבנה יצאה למושבה למשחק מול מוליכת הטבלה הפועל פ"ת ובניגוד לתחזיות לא רק שניצחה אלא הביסה 4-0 את המלאבסים ההמומים. זה היה אחד ממשחקיה הטובים ביותר בשנים האחרונות של מכבי יבנה עם תצוגת תכלית שנתנה הרבה מאוד תקווה להמשך

הרצף העצוב

אממה, מיד לאחר הניצחון נקלעה יבנה לבעיית פציעות קשה שכללה מספר רב של שחקנים בראשותו של הבלם ניבלדו נעדרו מהסגל ויבנה נכנסה לחודש מר של 4 הפסדים רצופים, כולל אחד מול הפועל ר"ג שבו כבר יבנה הוליכה 1-0 בדקה ה12 ומול עשרה שחקנים אורחים שלא ניצחו 10 משחקים, הצליחה להפסיד. מיד עם חזרתו של ניבלדו (עם או בלי קשר) חזרה יבנה למסלול הניצחונות כאשר גברה 3-1 על בית"ר ת"א בחוץ.

קופת חולים מכבי

בזמנו, עשינו כתבה נפרדת רק על עניין הפציעות. אנחנו נגד בכיינות על היעדרויות של שחקנים אבל הפעם היה מדובר בתופעה עמוקה שהשפיעה על כולם. דניאל יפרגן, אסף כהן, אלעד חלימי, עומר מאשללה, ניבלדו, יוסי אופיר, משה אבוחצירא וכמובן מאור פרץ שמאוד בנו עליו בתחילת העונה אך שוב נפצע ונמצא מחוץ לסגל.

רס"ר משמעת

צירוף מקרים או לא אבל פתיחת העונה התאפיינה במספר ארועי משמעת שאף גרמו להשעיות מהמערכת. זה התחיל עם הסיפור של ניל אברבנל ועמית לוגסי שבו זרק השוער נעל על השחקן הצעיר. ניל הושעה אך חזר כעבור שבועיים. מאז חל שיפור גדול ביכולתו על המגרש. לאחר מכן, שלושה שחקנים צעירים איחרו למשחק גביע הטוטו מול אשדוד והושעו ממנו. תהל אלבז עזב עקב כך את המועדון. ליאור ז'אן ויוסי תורג'מן אמנם לא הושעו באופן פורמלי אבל נותרו מחוץ לסגל זמן רב.

זרים

תתפלאו לשמוע. יש ליבנה שלושה זרים ושלושתם זרים טובים ומשפיעים. מירו הוא מלך השערים של הקבוצה עם 8 שערים וחולק עם עוד ארבעה את מלכות השערים של הליגה, דיאן באביץ הגיע כנדוניה של הסוכנת ויקי וקנין ומראה הרבה מאוד כדורגל וכבר נאמר על ידי אנשי הקבוצה כ"אחד השחקנים הכי טובים בליגה" ועבר היטב את תקופת ההתאקלמות בארץ ועל ניבלדו אין מה להוסיף. צריך רק לראות מה קרה לקבוצה בזמן שלא שיחק על מנת להבין כמה נוכחותו חשובה. בינגו.

צעירים

אור זוזוט, אסף קחלון, בן פרידלנדר ועומר יעקב. מדובר בלא פחות מארבעה שחקני קבוצת הנוער שקיבלו דקות בכורה בבוגרים העונה. אם נוסיף אליהם את עמית לוגסי הרי מדובר בחמישה שחקנים שיכולים לשחק בשתי הקבוצות. בהחלט מעורר כבוד עבור המחלקה. אם ביבנה יידעו לעשות את המעבר לבוגרים בצורה מבוקרת וטובה, המועדון עשוי להרוויח שחקני בית לשנים רבות.