שנים לא קלות עוברות על אליצור יבנה בכל מה שקשור לחיבור לקהילה. עם כחל הניסיונות לעשות משהו מקרב, מחבר, זה לא כל כך מצליח לקברניטי המועדון. יחיד שבאמת אכפת לו מהמועדון, שנמצא שם מהיום הראשון בלאומית הוא אבי עזריאל. הוא התחיל בתוך מתנדב ואט אט הפך לאיש לוגיסטיקה ואז למנהל הקבוצה. בזכות ולא בחסד. מעבר למטלות היומיומיות שלו, עזריאל היה כמו אח לשחקנים, דאג להם לכל מחסור ואף אירח בליל שבת את הזרים. כל ליל שבת. מעבר לכך עזריאל הוא הנשמה של אליצור. הוא הפנים של אליצור. הרגישות שלו מעניקה לו חן כשהוא כועס, מאוכזב ובעיקר מתלהב ומלהיב את השחקנים, הצצות המקצועי וגם את הקהל. הוא זה אליצור ואליצור זה הוא. כעת, אחרי הכישלון הטוטלי של הנהלת אליצור בירדה לליגה הארצית, הוחלט להפחית בשכרו של עזריאל שגם ככה לא היה מרוויח מיליונים. עזריאל סרב להפחתה הקריטית ובעצם סיים את תפקידו אחרי כל כך הרבה שנים. מהנהלת הקבוצה נמסר "אנחנו מעריכים את אבי ומאחלים לו הצלחה בהמשך הדרך"