18.11.17 / 08:53
אחד הפחדים הגדולים של הורים בעת שהם מביאם את הילד לגן, שיישאר בודד ובלי חברים. אז באו נתעמק בנושא שילווה את הילד כל חייו וייעצב במידה רבה את אופיו
בשלב ראשון נבהיר, מדובר בכישורים חברתיים הניתנים ללמידה. ככל שנקדים בהפנמת התהליכים כך יהפוך הילד לאדם עצמאי ובעל ביטחון עצמי.
עד גיל שנה, שנה וחצי התינוק אינו זקוק לחברים, הוא צריך את אמא ואבא שיתנו מענה לצרכיו . התינוק מבחין בתינוקות אחרים, אבל צריך להבדיל בין העניין וההנאה שבהתבוננות או הימצאות עם תינוקות/ילדים אחרים, לבין הצורך החברתי, כפי שאנחנו מבינים אותו. הילד בוחן ומנסה להבין את התינוקות האחרים. הוא מתבונן בהם ומנסה לגעת.
ניטעה אם נחשוב שהילד ישתף, יתחלק ויתייחס ’בכבוד’ לילד אחר שנמצא איתו בחדר. חשוב לדעת שזה מוקדם מדי, הוא עסוק רק עם עצמו ועם צרכיו הוא מאוד במרכזו של העולם ולא אף אחד אחר, הוא עדיין לא בשל לבניית חברויות. יתכן ויתחיל לפתח קשר עם ילד מסויים, אבל ככלל, אין לצפות ממנו להתנהגות חברתית של ממש. החברותיות, כפי שאנחנו מבינים אותה תתפתח בהמשך, בגיל מעט יותר מאוחר.
בגיל שנתיים וחצי, שלוש לערך, נבחין שהילד משתף יותר פעולה. זהו שלב שבו נמצאים מעט עם אחד הילדים האחרים אך חוזרים מהר לשחק לבד עם משחק כל שהוא. התנהגות זו יכולה לחזור על עצמה מס' פעמים במהלך היום. למעשה הילד בוחן בצורה מעמיקה יותר את הילדים הסובבים אותו, תוהה על קנקנם וכשנוח לו פחות, הוא יתנתק.
צעדים ראשונים אילו בפיתוח כישורים חברתיים יתרחשו בדרך כלל באזורים בעלי עניין משותף. ילדים שאוהבים קוביות יפגשו בפינת הקוביות ילדים שאוהבים בובות יפגשו בפינת הבובות.
לכן חשיבות עליונה לפינות שבונה הגננת בגן ולכמות המשחקים העוזרים ליצירת קשר חברתי, לתיווך של הגננת והגירויים שהיא מציעה, מעבר למשחק, מפתחים הילדים בפינות את הכישורים החברתיים שלהם. לומדים לחלוק ולוותר .
בגיל 4 נראה התפתחות במשחק החברתי. המשחק נעשה מורכב יותר, עם דינאמיקות מורכבות יותר. אפשר יהיה לראות חבורה של ילדים שמשחקת יחד, ילדים מתווכחים, רבים, חוזרים לשחק יחד, יש ילד שהוא הדומיננטי וילדים אחרים שפחות אקטיביים. כך מתרגלים חיים בצוותא – מתרגלים מצבים שיחוו אותם בהמשך החיים – הנאה, דחיה, מאבק על דומיננטיות, ושיתוף פעולה.
אז כיצד נסייע לילד שלנו בפיתוח הכישורים החברתיים שלו?
הדבר החשוב ביותר הוא לחשוף אותו בכל גיל לסביבה חברתית התואמת את גילו. חשוב שיהיה בין ילדים!
הסביבה שבה יחווה את החוויות החברתיות הראשוניות שלו חייבת להיות בעלת כמות ואיכות גירויים התואמים את יכולותיו. כשאני מציינת כמות אין הכוונה דווקא לריבוי משחקים, נהפוך הוא, יש לבחור מעט –אך כאלה שמתאימים לגיל הילד ואיתם אפשר לפתח את הדמיון-(ריבוי גירויים יוצר חוסר שקט בלבול ואז הילד לא מוצא את עצמו). בררו עם הגננת מי הם חבריו בגן, כדאי לבקר אצל חבר אחד בכל פעם(לא כמה ביחד) ההורה בתפקיד המתווך משגיח על התהליך, לא להשאיר את הילדים לבד בחדר וללכת לסלון לשתות קפה, יחד עם זאת לא להתערב אם אין צורך בתיווך, הכינו את הילד מראש למפגש: "אנו הולכים לשחק אצל רוני אצלה בבית ונעשה כך וכך......" תאמו את תוכן המפגש עם ההורים אליהם תגיעו. תכננו מה עושים יחד, הגדירו זמנים.
כל זאת בצעו בפעמים הראשונות של הביקור, בהמשך תבחינו כיצד הכישורים החברתיים הולכים ומתפתחים מאליהם. לקראת סוף המפגש הכינו את הילדים שהמפגש הולך להסתיים, דברו על תחושותיהם על חוויותיהם עודדו אותם ותנו להם חיזוקים חיוביים על הצלחותיהם, דברו על הקונפליקטים שהיו במהלך המפגש ועל הדרכים לפתרונותיהם. אט לאט ילמדו הילדים לאהוב ולכבד את חבריהם, ידעו לחלוק להכיל רגשות של אחרים, לנהל את הרגשות שלהם עצמם יפתחו מנהיגות, הביטחון העצמי שלהם יתעצם.
כפי שכתבתי בעבר, בתיאוריה התהליך נראה ורוד מתוק וקל. המציאות מעט יותר מורכבת. לא להתייאש. עקביות בתהליך תוביל להצלחה. בסופו של דבר נזכה לראות ילדים המיישמים את הדיבר "ואהבתה לרעך כמוך".
שלכם באהבה רגינה הגננת
