.

"הוא ילד מחונן, גאון, אינטלקטואל, כל הציונים שלו בבית הספר גבוהים הוא אהוב על המורים אבל אפילו חבר אחד אין לו, מה עשינו לא נכון", הם שואלים אותי, "איפה טעינו?".

הילד המיוחד ומהמוכשר הזה לומד בכיתה ד' בבית-ספר יסודי, אך לפני כשנתיים חווה חרם חברתי שאת אותותיו רואים עד היום. ילד חכם ונבון - אז מה בעצם מסתתר שם מתחת לפני השטח? להורים של א' קיים קושי רב בהצבת גבולות בבית ומחוצה לו. הם עובדים עד השעות המאוחרות של היום ומנסים לפצות את א' ואחותו בצורה חומרית בכל דרך אפשרית - בטיולים משותפים, מלונות יוקרה, טיסות לחו"ל, מתנות יקרות-ערך, חוגים, שיעורים פרטיים - אך א' זקוק לגבולות ברורים, ובעיקר לכישורי חיים.

בבית שמנסה בעצם לתת הכל מבלי ליצור גבולות, הבין א' שמגיע לו לקבל כל מה שהוא רוצה, ולכן גם כאשר ניסה להתקרב ולשחק עם ילדים בני כיתתו ואחרים הוא לא הסכים לעמוד בתור או לוותר לחבר, לא הסכים לחלוק בדברים שהביא, ופשוט התנהג כמו שהוא רגיל: הכל מגיע לו, בדיוק כפי שהוא ואחותו מקבלים הכל בבית.

הבית הוא המעבדה לחיים האמיתיים. גם אם ננסה לייפות את הדברים וליצור לילדינו בועה סטרילית, בסופו של יום, כשהם יוצאים לעולם האמיתי הם מבינים שהחיים הם לא באמת גן של שושנים.

בני כיתתו קינאו בו בשל הצלחותיו הרבות ובעיקר בשל היותו אהוב על המורים, ויחד עם זאת לא היו מוכנים לוותר לו בשום משחק: "אתה חייב לעמוד בתור, כמו כולם". בהמשך התחילו ההצקות המילוליות, הקללות, המכות, ההתרחקות הפיזית ובכלל.

שנתיים שלמות א' חווה חרם קשה מנשוא, אך לצערי ההורים לא היו מודעים לכך וצוות בית הספר לא עדכן את ההורים אלא בדיוק ההיפך - הכחיש מכל וכל את הנעשה בין כותלי בית הספר.

כשהכרתי את א' התאהבתי בו מהרגע הראשון שנכנס אליי לקליניקה – "קסם של ילד אתה", אמרתי לו, "אתה מכניס כל-כך הרבה אור, שלווה ורוגע אליי לקליניקה". בכל שבוע נפגשנו אני והוא לצד הדרכת הורים ויצירת גבולות בתוך הבית, עבדנו בעיקר על כישורי חיים, דחיית סיפוקים ושליטה עצמית, יצירת חזון: "מה צריך לקרות כשתגיע לשם, לאן שאתה מכוון", שילבנו טכניקות של דמיון מודרך כדי שיוכל לראות את עצמו אהוב ומוקף בחברים, עיבדנו את החרם שחווה וסגרנו ביחד את העבר, למדנו ביחד 'גינוני כבוד', כמו "תודה, בבקשה, סליחה", וגם פרופורציות חברתיות ומוסכמות: "לא הכל מגיע לי". מצאנו ביחד משאבים – "מה יכול להרגיע אותך כשאתה נעלב? איך תוכל להגיב ולהעביר מסר מבלי לפגוע במי שעומד מולך?", ועוד.

תרגלנו סימולציות חברתיות ותוך כדי ביקשתי ממנו לנסות לדמיין מה יקרה כשיהיה לו חבר, בתחילה זה היה "חבר דמיוני", בהמשך התהליך הפך לחבר אמיתי - ובסוף זה נגמר בחמישה חברים אמיתיים, שהפכו להיות קבוצה איכותית ואמיתית שדאגה אחד לשני כאילו היו אחים אמיתיים לכל דבר. הצלחה ואושר.