עו"ד מור-יוסף

                                                                                               

כמות ימי החופשה משתנה לפי הוותק ולפי מספר ימי העבודה בשבוע: ב-5 השנים הראשונות זכאי עובד המועסק 6 ימי עבודה בשבוע ל-14 ימי חופשה שנתית, ועובד המועסק 5 ימי עבודה בשבוע ל-12 ימי חופשה שנתית.

בהמשך ההעסקה של העובד כמות ימי החופשה גדלה בהתאם לוותק. עד ליולי 2016, ב-4 השנים הראשונות עובד המועסק 6 ימי עבודה בשבוע היה זכאי ל-12 ימי חופשה שנתית, ועובד המועסק 5 ימי עבודה בשבוע ל-10 ימי חופשה שנתית.

בתקופה שבין יולי 2016 לינואר 2017, עובד המועסק 6 ימי עבודה בשבוע היה זכאי ל-13 ימי חופשה שנתית, ועובד המועסק 5 ימי עבודה בשבוע ל-11 ימי חופשה שנתית.

חוק חופשה שנתית קובע את הרף המינימלי לחופשה השנתית. יחד עם זאת, קיימים מקומות עבודה רבים בהם זכאים העובדים לכמות ימי חופשה גדולה יותר, מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או הסכם עבודה אישי.

תמורה עבור יום חופשה לעובד במשכורת חודשית תחושב לפי שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן - אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד, כלומר כולל תוספת כגון פרמיות, תוספת ותק, ועוד.

לגבי עובד בשכר יומי יש לבצע חישוב של שכר העבודה היומי הממוצע ברבע השנה שקדמה לחופשה (כולל תוספות כגון פרמיות). זאת, כאשר ככל שברבע השנה שקדמה לחופשה היו חודשי עבודה לא מלאים יש לבצע את החישוב לפי רבע השנה המלאה ביותר שבשנה שקדמה לחופשה.

בתי הדין לעבודה אישרו כבר ניהול תובענות ייצוגיות נגד מעסיקים ששילמו לעובדים דמי חופשה ו/או פדיון חופשה רק על-פי שכר הבסיס, ללא הכללת רכיבי שכר נוספים כגון פרמיות.

ככלל, לעובד המועסק במשרה חלקית (עם פחות מ-200 ימי עבודה בשנה) כמות ימי החופשה השנתית משתנה לפי שיעור המשרה, כאשר מחשבים את שיעור המשרה באופן יחסי ל-200 ימי עבודה בשנה (התוצאה של מספר ימי העבודה לחלק ל-200 ימים כפול מספר ימי החופשה, בהתאם לדין).