.

ככלל, עובד רשאי לצבור יום וחצי מחלה לכל חודש עבודה, אלא אם יש לו זכות טובה יותר בהסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסכם עבודה אישי, או שיש נוהג מיטיב במקום העבודה לעניין צבירת ימי מחלה.

בהיעדר הסדר מיטיב אחר לעובד, אין למעסיק חובת תשלום עבור יום המחלה הראשון. עובד זכאי לקבל מחצית מדמי המחלה בעד הימים השני והשלישי להיעדרו, ותשלום מלא החל מהיום הרביעי.

כך, לדוגמא, עובד שהחסיר 4 ימים בעקבות מחלה וצבורים לו לפחות 4 ימי מחלה, זכאי לקבל דמי מחלה עבור 2 ימים (חצי דמי מחלה עבור היום השני והשלישי, ועוד יום מחלה מלא עבור היום הרביעי). דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל אילו לא נעדר מעבודתו.

מעסיק אינו רשאי לפטר עובד בתקופת ימי המחלה הצבורים לזכותו על-פי חוק או הסכם, אולם אין מניעה לעשות כן לאחר מכן, בכפוף לחובת תום הלב ותשלום כל זכויותיו של העובד. מעסיק המפטר עובד בתקופת המחלה או בעקבות המחלה מסתכן בכך שיחוייב לפצות את העובד בפיצוי עבור פיטורים שלא כדין.

תקופת המחלה של עובד במשכורת חודשית כוללת ימי מנוחה שבועית וחגים. תקופת המחלה של עובד ששכרו משולם על בסיס יום או שעה לא כוללת ימי מנוחה שבועית וחגים.

ככלל, תקופת מחלה בה משולמים דמי מחלה מהמעסיק נחשבת לחישוב זכויות התלויות בוותק (חופשה, הבראה, פיצויי פיטורים, פנסיה) אולם חופשת מחלה המשולמת על-ידי גוף אחר מהמעסיק (כגון קצבת נכות מחברת ביטוח או קרן פנסיה, או מהמוסד לביטוח לאומי) איננה נחשבת לצורך חישוב זכויות כאמור.