אתחיל בגילוי נאות. אני צלם של מערכת העיתון למעלה מ-20 שנים. מספר הפעמים בהם ישבתי לכתוב הן מעטות, שכן אני בדרך כלל נמצא מאחורי העדשה אבל לעיתים אני חש צורך עז לשתף אתכם הקוראים בנקודת המבט האישית שלי.

ביום ראשון האחרון, אירחתי בביתי חוג בית של ראש העיר, צבי גוב ארי ולא ידעתי מה מחכה לי. אני מכיר חוגי בית, נכחתי בעשרות כאלה בקדנציות האחרונות אך הפעם הרגשתי שמדובר במשהו אחר. לכל אחד יש ביקורת ולכל אחד יש מה לומר על הנעשה בעיר, אבל אי אפשר לקחת מראש העיר את מה שהוא עשה בעיר הזאת בחמש עשרה השנים האחרונות.

הודעתי למספר מצומצם של חברים על חוג הבית, שכן כולם כבר "שמעו הכל", "יודעים הכל" מה כבר אפשר לחדש להם על העיר. למפגש הגיעו להפתעתי כ 70 מוזמנים בשיטת חבר מביא חבר. גוב ארי פתח במצגת מרשימה על העיר והישגיה. לאחר המפגש אני יודע בוודאות לומר במה נכשלו בקדנציה האחרונה ובקדנציות שלפני כן- לא ידעו להגיד לתושבים כמה עשייה התחוללה בעיר בכל תחום ותחום.

הסיום הוקדש לשאלות. בדרך כלל במפגשים מהסוג הזה, התושב שואל וראש העיר אומר "אמן". הרי זו תקופת בחירות. כל מה שנבקש יקרה. לא כך הדבר אצל ראש העיר המכהן. הוא נזהר שלא להבטיח. הוא מעוניין לבחון כל דבר ומה המשמעויות לכך. "יש לי עיר לנהל ואני צריך לחלק את העוגה שווה בשווה", אמר גוב ארי. אם יש לכם שעה פנויה, יום פנוי אני מציע לכם, כתושב יבנה הוותיקה, קפצו לביקור. לא בגלל תמיכה במועמד כזה או אחר ולא בגלל הבחירות. למען העיר. לכו תשמעו ותבינו מה נעשה בעיר ומה יש לפנינו.