תושייתו של ד', תושב שכונת נאות בגין, הביאה למעצרם של שני שב"חים (שוהים בלתי חוקיים). ברשותם נמצאו כלי פריצה ורכוש גנוב.

סיפורנו מתחיל לפני שבועיים. "יצאתי בערב יום שישי עם אשתי והילדים לארוחת ערב משפחתית, ושמתי לב לשני אנשים שמחטטים בצפרדע האשפה. תוך כדי הם גם הסתכלו לגינות הפרטיות של הבתים, כולל לגינה שלי", מספר ד'.

לדבריו, הוא הרגיש שלא בנוח לעזוב את השכונה והחליט לצאת מרכבו ולבדוק את מעלליהם. "איך שהם ראו אותי, הם ברחו. המשכתי להסתובב קצת בשכונה עד שפגשתי בהם שוב. כששאלתי מה הם עושים, הם שוב ברחו".

ד' מספר כי המשיך בחיפוש ובמקביל חייג למשטרה, אך תקלה טכנית מנעה את השיחה. "לפי חזותם הם נראו לי ערבים. הרחוב היה שקט וחשוך וחששתי מעט אז עשיתי תרגיל כאילו אני מדווח למשטרה על שב"חים. אשתי תוך כדי ניסתה לתפוס את המשטרה, ובגלל שהם שמעו את שיחתי הפיקטיבית, הם ברחו ליבנה הירוקה ואני לא הלכתי בעקבותיהם".

ד' היה סבור כי כך הסתיים הסיפור, אך שבוע לאחר מכן הגורל הפגיש ביניהם שוב. "בערב שישי האחרון יצאתי עם בני הצעיר והכלב שלנו לסיבוב קצר לפני הארוחה", הוא מספר, "הילד קלט את שני החשודים והעיר את תשומת לבי. שוב הם פתחו פחי אשפה והפעם היו עם תיק ושקית. מיד התקשרתי לאשתי כדי שתצלצל למשטרה מהבית, ובינתיים עקבתי אחריהם".

ד' השתדל מאוד שלא לעורר את תשומת לבם והמשיך לעקוב אחריהם עד להגעת הניידת, דבר שלקח דקות ספורות. "כשהניידת הגיעה סימנתי להם והסברתי מה לחפש. החשודים ראו אותנו והתחילו לברוח לגן ציבורי. אני רדפתי אחריהם וגם השוטרים התחילו במרדף רגלי שכלל שליפת נשקים וגם דריכת נשק".

לאחר זמן קצר לכדו השוטרים את אחד החשודים כאשר זה חמק אל גינת אחד הבניינים בשכונה.

"חצי שעה אחר כך קיבלנו טלפון מהמשטרה שלכדו גם את החשוד הנוסף וששניהם עצורים בתחנת רחובות", הוא מספר.

ביום למחרת קיבל ד' שיחת טלפון שהפתיעה אותו. "הטלפון צלצל בשבת בצהריים, ממש לא הבנו מי זה מפריע את מנוחתנו ועל הקו היה שוטר שביקש ממני להגיע למסירת עדות. על אף שהסברתי כי לא ראיתי פנים, רק התנהלות שנראתה לי חשודה, נתבקשתי להגיע. כמובן שעשיתי זאת".

ד' סיפר לחוקר את השתלשלות העניינים בפרוטרוט ובכך סיים את חלקו בפרשה. החוקר שיבח את אזרחותו הטובה של ד' כיוון שאכן היה מדובר בשב"חים שנשאו כלי פריצה ונמצאו ברשותם רכוש שנראה גנוב.

לד' חשוב לציין כי אינו משתף בסיפורו כדי להתפאר בגבורתו, אלא כדי למנוע פריצות עתידיות בקרב תושבי יבנה. "כואב לי שאנשים יפגעו. אצלי כבר פרצו וחושיי מחודדים. זה חשוב לביטחון ילדנו", הוא אומר.

תגיד, לא פחדת לרדוף אחריהם?

"הפחד בא אחרי ולא תוך כדי האדרנלין של המרדף. אשתי מאוד כעסה עלי אחר כך, הרגשתי כמו במרדפים של הצבא. אני לא מוכן לחיות בפחד".