ברק, יליד יבנה התחנך בבית הספר היסודי רמות וייצמן ואת לימודיו בתיכון עשה בבי"ס האורן, התגייס לצה"ל לפני פחות משנה, ביולי 2015. כבר בתהליך הגיוס כשפנו אליו וביקשו שהצטרף למאגר התורמים הוא לא היסס. לא עבר זמן רב ומהלך זה קיבל מפנה דרמטי. "בלשכת הגיוס נתתי בדיקת DNA  ולמעשה הצטרפתי למאגר של עזר מציון", משחזר ברק. "לפני חודשיים התקשרו אליי ואמרו לי שנמצאתי מתאים לתרומת מח עצם. שאלתי למי ואמרו לי שזה למישהו שחולה בלוקמיה אבל לא יכולים להגיד לי מי זה".

אז הסכמת בלי לחשוב פעמיים.

"ברור. מיד נכנסתי לסדרה של בדיקות בהן נמצאתי מתאים 100% ושאלו אותי אם אני מוכן להמשיך להתרמה. כמובן שהסכמתי ללכת עם זה עד הסוף".

התרומה למעשה התקיימה ביום חמישי שעבר, כשברק היה מחובר למכונה במשך 4 שעות, שלוקחת דם מצד אחד ומחזירה אותו מהצד השני, אחרי שהוא עובר את הסינון הנחוץ. "התרומה עצמה לא כואבת או מסוכנת", מסביר ברק, "לאחר מכן מרגישים תשישות, ולאחר זמן קצר השתחררתי הביתה".

מה סיפרו לך על החולה?

"לא הרבה. אמרו לי רק שהוא נער בגילי, פחות או יותר במשקל שלי ושזה הסיכוי היחיד שלו לחיות".

סיכוי יחיד זו אחריות גדולה. חשבת איך תרגיש אם זה ייכשל?

"אני לא יודע אם לי ספציפית זה ישנה כל כך. אני יודע שעשיתי מעשה טוב ומבחינתי עשיתי את כל מה שיכלתי לעשות. השאר לא בידיים שלי".

 

כשהתקשרו אליו "עזר מציון לראשונה, היה ברק בפעילות מבצעית ועד שחזר, הם כבר הספיקו להתקשר לאמו, רקפת, והיא זו שסיפרה לו. "בהתחלה לא הייתי בטוח כל כך מה זה אומר", נזכר ברק. "התקשרתי אליהם ואז הם סיפרו לי את כל הסיפור והבנתי בעצם שזכיתי בלוטו".

זכית בלוטו? עד כדי כל?

"בטח! זה אחד למיליון, ואין הרבה אנשים שמקבלים הזדמנות להציל חיים, התרגשתי מאד . סיפרתי לכל החברים, לכל הספינה. זו זכות גדולה. אני לא מרוויח מזה כלום, אבל זו הרגשה טובה לעשות מעשה כזה".

יש איזשהו מסר שהיית רוצה להעביר סביב זה?

"כן, קודם כל אני קורא לכל מי שמתגייס, שייתן דגימה בלשכת הגיוס. אנשים אולי לא יודעים שזה חשוב ועדיין יש המון אנשים לא מוצאים תורמים והצבא מהווה חלק גדול ממאגר התורמים במדינה".

בעוד שנה, כשהנהלים יאפשרו לכם להיפגש, זה משהו שתרצה לעשות?

"נראה לי שכן. אני צריך לחשוב על זה. אני לא רוצה שהוא יחשוב שהוא חייב לי משהו, אבל בסך הכל אני חושב שזה יהיה מיוחד להיפגש".

ואם יתקשרו אליך בעוד שבוע ויגידו שנמצאת מתאים לחולה אחר, תעשה זאת שוב?

"ברור. בלי לחשוב פעמיים".

 

גדל בבית של נתינה

"עוד לפני שברק נולד, בפעם הראשונה שקראו לציבור לצאת ולתת דגימות של מח עצם בשביל ילד חולה, נסעתי לאיזשהו קניון ונתתי דגימה והמודעות לזה הייתה בבית", מספרת רקפת גלנץ, האם הגאה. "ברק הוא הבן השלישי, יש לו שתי אחיות גדולות ממנו וגם הן נתנו דגימות בבקום. אחרי שהוא התגייס שאלנו אותו אם הוא נתן והוא אמר 'ברור'. לא היינו צריכים להגיד לו כלום, זה בא לו לבד".

היה לך חלק פעיל בתרומה של ברק?

"ליוויתי אותו בכל התהליך, שנמשך כמה שבועות, של בדיקות ועוד בדיקות. שאלו על ההסטוריה הרפואית של המשפחה. גם בשבוע שלפני, כל יום הוא קיבל שתי זריקות ועשה את זה ממש בגבורה. יש תופעות לוואי לזריקות האלה, של כאבים בעצמות, אמנם ידענו לפני, אבל זה בכל זאת לא נעים".

הכאבים הפריעו לו?

"גם אם כן, הוא לא הראה שזה מפריע לו. את הכל הוא עשה בחיוך ובכיף. אנחנו מצדנו תמכנו בו מאד, פינקתי אותו כמה שאפשר".

צריך באמת להיות אדם מיוחד בשביל עשות מעשה אצילי שכזה.

"הוא באמת ילד מיוחד. כבר בכיתה ט' התחיל ללמוד לתואר באוניברסיטה אחרי שאת הבגרות 5 יחידות עשה בכיתה ח'. הוא מאד צנוע וטוב לב".

את היית זו שבישרה לו שהוא נמצא מתאים לתרומה. איך הייתה הרגשה?

"כן, עזר מציון חיפשו אותו והוא היה בפעילות אז הם התקשרו אליי. בהתחלה קצת נלחצתי ולא הבנתי מה קרה אז היא הסבירה לי שהוא נמצא מתאים לתרום ונהייתה לי צמרמורת בכל הגוף".

והוא קיבל את זה בשמחה.

"לגמרי. איך שהוא חזר מההפלגה, כמה שהוא היה עייף ומותש, אחרי כמה שעות כבר נסע לבית חולים בחיפה לעשות את הבדיקות הראשונות".

את יודעת משהו על החולה?

"אנחנו לא יודעים למי זה, אבל הבנו שזה המוצא האחרון שלו והתקווה של החיים שלו. אנחנו באמת מקווים שהוא יבריא ויחזור לחיים. נשמח לפגוש אותו בעתיד אם הוא ירצה".

 

גם ראש העיר, צבי גוב-ארי שלח לברק ברכה אישית מרגשת וזר פרחים. בברכתו כתב לברק כי "הנני מוצא חובה נעימה להביע את הערכתי על המעשה הנאצל של תרומת מח עצם מצילת חיים. תרומתך מהווה מופת ליישום ערך הנתינה ואהבת האדם. בטוחני כי החלטתך לעשות למען האחר לא נולדה בכדי, והיא קשורה להורים ולמשפחה התומכת, לנורמות ולתרבות על-פיהם חונכת. ברגשי כבוד!".