בגיל 28 התחילה גרסיאלה שפירו גולדמן לעבוד באורמת כמזכירת הסמנכ"ל ומתורגמנית ואחרי 25 שנים ומסלול קידום מטאורי, מצאה את עצמה כמנהלת המחלקה לתקשורת שיווקית, פרסום ויח"צ. התפקיד היה מאד מכובד, התנאים טובים והשכר הולם, אבל משהו היה חסר לה, ויום בהיר אחד, להפתעת כולם היא החליטה לעזוב.

 

"באיזשהו שלב בחיים הרגשתי שהתשוקה שהובילה אותי נעלמה והתחלתי לשאול את עצמי שאלות", מסבירה גרסיאלה את הצעד המפתיע. "הבנתי שהחברה לא השתנתה אלא אני השתנתי, וכשחשבתי מה לעשות הסביבה הקרובה ידעו לבקר והביעו את הפחדים שלהם מהצעד הזה ואפילו ניסו להעביר אותם אליי".

 

לאחר זמן קצר יצאה גרסיאלה החוצה וראתה שיש הרבה אנשים לא מרוצים מהמקום בו הם נמצאים ויצאה למסע פנימי שהוביל אותה להחלטה לעזוב את אורמת.

 

"לא הייתי קרובה לפנסיה אבל היה לי הרצון לעשות יותר, להשפיע", היא מספרת. "לא תמיד מה שטוב הוא נכון, ואם היו אומרים לי לפני 15 שנה שיגיע היום שאעזוב את אורמת לא הייתי מאמינה".

 

ביום ההולדת ה-53 שלה החליטה לעשות מעשה והגישה מכתב התפטרות לנשיא אורמת. רבים הרימו גבה ותהו איך אפשר לעזוב כזה ג'וב, אבל בשבילה זה היה הרבה יותר מג'וב כזה או אחר, זה היה עניין של סיפוק והגשמה עצמית.

"עוד לפני שעזבתי את אורמת התחלתי לבדוק את האפשרויות שלי וישבתי חיפשתי מה ללמוד", נזכרת גרסיאלה בשיחת הטלפון ששינתה את חייה. "רציתי לעשות תואר שני במנהל עסקים ואז אחי התקשר מאורוגוואי ואמר  'כמה תארים את עוד רוצה שיהיו לך? למה שלא תלמדי משהו בשביל עצמך?'.

ואז התחלתי לחפש, לא ידעתי מה, אבל באיזשהו יום הייתי בתור לסופר ושם פגשתי מכר ותיק וראיתי אותו זוהר וקורן – 'סיימתי קאוצינג'', הוא אמר בחיוך מאוזן לאוזן. חזרתי מהר הביתה וחקרתי על הנושא. התחום מאד עניין אותי והלכתי להתרשם מאחד הערבים הפתוחים שהתקיימו באוניברסיטת בר אילן".

 

בהתחלה גרסיאלה לא כל כך התלהבה, ואף הודיעה למדריכה כי ככל הנראה לא תשוב יותר, אך המדריכה הפצירה בה להגיע גם אם תחילט שלא להירשם. "תשבי ותקשיבי", אמרה לה, "אם תחליטי בסוף שלא להירשם אז אל תשלמי וגם לא תקבלי תעודה". גרסיאלה הבינה שאין לה מה להפסיד, הגיעה לקורס והשאר הסטוריה.

 

"החלטתי לאסוף את כל הניסיון התאורטי והמעשי והתחלתי לעשות אימון אישי עסקי- שיווקי, כשאני יושבת עם האנשים אני מתאימה לכל אחד את העסק הייחודי עבורו, מוצאת יחד איתו את נקודות החוזקה שלו ואיך הוא יכול לבלוט ולהתבדל משאר העסקים באותו התחום".

 

יום לפני שנסעה לחופשה בחו"ל עם בעלה נתקלה גרסיאלה במודעה שחיפשה מנטורים לארגון בינ"ל שיעבדו עם נשים בעולם מתפתח. היא מילאה את השאלון וטסה לארה"ב. לאחר כמה ימים התקבל המייל המיוחל ובו תשובה חיובית. כך התחילה למעשה להיקרא מנטורית וב-2014 נבחרה למנטורית מס' 1 לעסקים קטנים בישראל. כיום היא עובדת כמאמנת באופן אישי, עורכת כנסים, מרצה לארגונים ומכללות.

 

למרות ההצלחה הגדולה, גרסיאלה לא התפתתה לפתוח את משרדיה באזור המרכז ונשארה פה ביבנה. "הפחד הכי גדול שלי תמיד היה – אני ביבנה מי יבוא אליי? מאוד קל לפתוח בת"א אבל זו עירי ואני אוהבת אותה ואני שמחה מאד שהחלטתי להישאר. זה רק חיזק אותי לדעת שלא משנה איפה אשב, אנשים מגיעים אליי כי אני הכי טובה במה שאני עושה. מגיעים אליי לקוחות מכל הארץ ואפילו מחוץ לגבולות הארץ, דרך האינטרנט".

 

את ספרה הראשון הוציאה גרסיאלה לפני כשנתיים והפך לרב מכר תוך זמן קצר, וכעת היא מציינת את צאתו של ספרה השני "אינסטנט יש רק בפודינג", ספר בו היא חולקת מנסיונה ומייעצת כיצד לעלות על המסלול להצלחה בחיים ובעסקים, מסלול שהוא לא בהערח המהיר ביותר, אבל הוא הנכון ביותר.

 

הספר מחולק לשלושה פרקים: פינוי מכשולים, מיקוד – מציאת הייחוד והייעוד שלנו, מפת עשייה – איך אני עושה את זה. לכבוד שבוע הספר תוכלו לפגוש את גרסיאלה באופן אישי, במרכז רוגובין בסטימצקי, לרכוש את הספר ואולי לקבל ממנה כמה תובנות מעניינות לחיים.