בא כוחה עו"ד בנו גליקמן שהגיש התביעה בשמה, טוען בהסתמך על חוות דעת מומחה רפואי מטעמו, כי פרופ' נוימן ובי"ח אסותא התרשלו בכך שבצעו ניתוח ניסוי לא נחוץ, מבלי לקבל את אישור הוועדה לביצוע ניסויים בבני אדם כנדרש וגרמו לפגיעה ואי שליטה בסוגרים של התובעת.

לפני הניתוח הפרופסור הבטיח לאשה שמדובר בניתוח פשוט, שלאחריו צפויה החלמה פשוטה ומהירה וכי היא תוכל לטוס לטיול בסין כפי שתכננה ובהתאם להבטחותיו האשה רכשה כרטיסי טיסה לה ולבן זוגה. עו"ד בנו גליקמן העוסק בתביעות בגין רשלנות רפואית, טוען כי בפועל הכאבים, הדימומים, הדלקות והמגבלות לא פסקו לאחר הניתוח הראשון. במקום לבצע בדיקת אולטרסאונד פשוטה רשם הפרופ' טיפול אנטיביוטי שלא סייע לה. שלושה ימים לפני הטיול לסין לאחר בדיקה נוספת, הפרופסור כתב כי ההחלמה הסתבכה, היא אינה יכולה לטוס ותצטרך לעבור ניתוח נוסף.

בכתב התביעה נטען כי חסרונו של הפד אמור היה להתגלות בספירת המלאי בסיום הניתוח הראשון או באמצעות בדיקת אולטרסאונד פשוטה בהמשך במטרה לגלות את מקור הדימומים. מנהל יחידה בבית חולים וולפסון, מומחה מטעם התביעה, בדק את התובעת ואת המסמכים הרפואיים וקבע בחוות דעתו, כי לפני הניתוח האשה סבלה בסך הכל מצניחת אגן מינימאלית ותקינה לאשה בגילה.

המומחה קבע כי פרופ' נוימן וביה"ח פעלו בניגוד להוראות והנחיות וחוזרי משרד הבריאות כשלא קיבלו את הסכמת המטופלת לביצוע ניסוי בגופה ואילו הייתה מקבלת הסבר על תוצאה אפשרית של פגיעה בסוגרים, הייתה מסרבת לבצע את הניתוח. לטענתו הרשת מסוג פרוסימו אחורית בה נעשה שימוש בניתוח, לא הייתה מוכרת ולכן מדובר בפרוצדורה ניסיונית שהייתה צריכה להתבצע עם פרוטוקול ניסוי ורק לאחר קבלת אישור ועדת הלסינקי. המומחה קבע כי בעקבות הניתוח והאבחנה המאוחרת על הימצאות הפד, נוצרה מוגלה שגרמה לפגיעה בתיפקודו של שריר פי הטבעת.

עו"ד בנו גליקמן תובע בשם האשה פיצוי של כמיליון וחצי ₪ בגין פגיעה באוטונומיה, היעדר הסכמה מדעת לביצוע הניתוח, עזרת הזולת, רכישת ציוד רפואי, טיפולים רפואיים, כאב וסבל ואובדן הנאות החיים והפסד הטיסה לסין. זאת בנוסף לפיצוי בגין הוצאות נסיעה וניידות כי התובעת אינה יכולה להתנייד בתחבורה ציבורית ועליה לתכנן את נסיעותיה בהתאם לאפשרויות גישה לשירותים.